למה לובשים חליפה וכובע בתפילה?

לבוש לפני המלך

השולחן ערוך (או״ח צא, ה) פוסק: ״לא יעמוד באפונדתו, ולא בראש מגולה, ולא ברגלים מגולים, אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו לפני הגדולים אלא בבתי רגלים״. העיקרון הוא שהמתפלל צריך להיות לבוש כמו מי שעומד לפני אדם חשוב באותו מקום ובאותה תקופה. התפילה היא ״עבודה שבלב״ – ועמידה לפני מלך מלכי המלכים.

עטופים

בסעיף שאחריו (צא, ו) נאמר: ״דרך החכמים ותלמידיהם שלא יתפללו אלא כשהם עטופים״. הרמ״א מוסיף: ״ובעת שלום – יש להתקשט בבגדים נאים להתפלל״. מכאן המנהג בקהילות רבות ללבוש בגד עליון – חליפה, ז׳קט או ״רעקל״ – בזמן התפילה, גם כשבשאר היום לובשים חולצה בלבד.

הכובע

גבר מכסה את ראשו בכיפה תמיד, אבל בתפילה רבים מוסיפים כובע. הטעם הוא אותו טעם: בזמנים ובמקומות רבים, הדרך לבוא לפני אנשים חשובים הייתה בכובע. יש שהוסיפו שזה חלק מ״שתי כיסויי ראש״ בשעת התפילה. בקהילות אחרות – בעיקר ספרדיות ודתיות־לאומיות – מתפללים בכיפה בלבד, ואין בזה חיסרון.

לפי המקום

השולחן ערוך תולה את הדין ב״דרך אנשי המקום״. לכן במקום שבו גם בפגישה עם אדם חשוב לא לובשים חליפה – אין חובה ללבוש חליפה בתפילה. אבל לבוש מרושל, בגדי ספורט או בגדים קצרים – אינם מתאימים לתפילה בשום מקום.

ראו גם כיפה סרוגה או שחורה ולמה חובשים כיפה.