האם מעשר כספים חובה?

מה כתוב בשולחן ערוך

השולחן ערוך (יו״ד רמט, א) קובע את שיעור הצדקה: ״אם ידו משגת – יתן כפי צורך העניים; ואם אין ידו משגת כל כך – יתן עד חומש נכסיו מצוה מן המובחר, ואחד מעשרה מדה בינונית, פחות מכאן עין רעה״. כלומר, גם בלי להכריע אם יש ״חיוב מעשר״, ברור שמי שנותן פחות מעשירית – נותן מעט מדי.

המחלוקת

יש ראשונים ואחרונים שסברו שמעשר כספים הוא מן התורה, ולמדו זאת מ״עשר תעשר״ (דברים יד, כב), שנדרש בגמרא גם על ממון (תענית ט, א). אחרים סברו שהוא מדרבנן, ויש שסברו שאינו חיוב כלל אלא מנהג שקיבלו על עצמם, ומי שנהג בו שלוש פעמים – נעשה לו כנדר. הלכה למעשה, רוב הפוסקים כתבו שראוי מאוד לנהוג בו, ומי שהתחיל – ימשיך.

איך מחשבים

הקיצור (לד, ד) כותב: ״שנה ראשונה המעשר מן הקרן, מכאן ואילך יתן מעשר מן הריוח שהרויח כל שנה, חוץ מצרכי ביתו״. כיום נהוג לחשב מעשר מההכנסה הפנויה – אחרי מיסים, ויש בזה פרטים (ברוטו או נטו, הוצאות עסק). מי שמתחיל – כדאי שיאמר ״בלי נדר״, ויפתח טבלה או ישתמש במחשבון.

למה כדאי

חז״ל אמרו ״עשר בשביל שתתעשר״ – שבמעשר יש ברכה בממון. אבל עיקר הטעם הוא ההכרה שהממון ניתן לאדם בפיקדון, ושחלק ממנו שייך לעניים ולצרכי הציבור. מי שמקפיד על מעשר – לומד לראות את הכסף שלו כאמצעי לעשות טוב.