מה זה ״עשר בשביל שתתעשר״?

המקור

הגמרא (תענית ט, א) מספרת שרבי יוחנן פגש את בנו הקטן של ריש לקיש, ושאל אותו מה למד. הילד אמר: ״עשר תעשר – עשר בשביל שתתעשר״. שאל רבי יוחנן: ״מנא לך?״, והילד ענה: ״זיל נסי״ – לך ונסה. ״ומי שרי לנסוייה להקב״ה?״ – והילד הביא את הפסוק: ״ובחנוני נא בזאת… אם לא אפתח לכם את ארבות השמים והריקותי לכם ברכה״ (מלאכי ג, י).

ההלכה

השולחן ערוך (יו״ד רמז, ד) כותב ש״הצדקה דוחה את הגזירות הקשות״, והרמ״א מוסיף: ״והיא מעשרת, ואסור לנסות הקב״ה כי אם בדבר זה, שנאמר ׳ובחנוני נא בזאת׳; וי״א דדוקא בנתינת מעשר מותר לנסות הקב״ה, אבל לא בשאר צדקה״. כלומר, זו אחת ההבטחות המעטות שבהן מותר לבחון את ה׳.

מה זה אומר

אין כאן ״נוסחה״ שמבטיחה סכום מסוים. הברכה יכולה לבוא בדרכים שונות – פרנסה מכובדת, חיסכון בהוצאות, שקט נפשי. מי שנותן מעשר רק כדי ״לקבל״, ומתאכזב אם לא התעשר מיד – החטיא את העיקר. חז״ל דיברו על ברכה שמגיעה למי שנותן בלב שלם.

גם בלי ״סגולה״

המעשר הוא קודם כול מצווה – ״פתוח תפתח את ידך לאחיך לעניך״. מי שנותן מעשר מתוך הכרה שהכסף אינו רק שלו – כבר מתעשר במובן העמוק: הוא יודע לחיות עם מה שיש לו ולשמוח בו.

למתחיל

מי שרוצה להתחיל – יכול לפתוח חשבון נפרד, לחשב כל חודש ולתת בזמן. ״בלי נדר״ – ובשמחה.