כמה צדקה צריך לתת?

השיעור

השולחן ערוך (יו״ד רמט, א) קובע: ״שיעור נתינתה – אם ידו משגת, יתן כפי צורך העניים; ואם אין ידו משגת כל כך – יתן עד חומש נכסיו מצוה מן המובחר, ואחד מעשרה מדה בינונית, פחות מכאן עין רעה״. הרמ״א מוסיף: ״ואל יבזבז אדם יותר מחומש, שלא יצטרך לבריות״ – חוץ מבשעת מותו, שאז רשאי לתת כרצונו.

מעשר מן הריוח

הקיצור (לד, ד) מסביר את החישוב: שנה ראשונה – מהקרן, ומאז – מן הריוח, ״חוץ מצרכי ביתו״. כלומר, המעשר מחושב מההכנסה, ולא מכל הרכוש בכל שנה מחדש.

גם מי שאין לו

״מצות עשה ליתן צדקה כפי השגת יד״ (יו״ד רמז, א) – כל אחד לפי יכולתו. אפילו עני שמתפרנס מן הצדקה – חייב לתת מעט. ומי שאין לו כלל – ייתן מזמנו, מכוחו ומחיוכו. הרמב״ם מונה ״שמונה מעלות בצדקה״, והגבוהה שבהן – לעזור לאדם לעמוד על רגליו.

איך נותנים

״צריך ליתן הצדקה בסבר פנים יפות, בשמחה ובטוב לבב, ומתאונן עם העני בצערו״ (יו״ד רמט, ג). נתינה בפנים זועפות – מפסידה את זכותה. כדאי לתת במתנה קטנה וקבועה ולא רק בסכום גדול חד פעמי, כי ההרגל מחנך את הלב.

בפועל

רוב שומרי המצוות נוהגים במעשר, ויש שנוהגים בחומש. מי שקשה לו להגיע למעשר – יתחיל באחוז קטן ויוסיף בהדרגה. ובכל מקרה – בלי נדר.