מה אומרים כשנכנסים לבית כנסת?

המקור

הקיצור שולחן ערוך (יב, יא) כותב: ״ובבואו לפני הפתח – ישהה מעט שלא ייכנס בפתע פתאום, וירתע ויפחד מהדר גאונו יתברך שמו, ויאמר הפסוק ׳ואני ברוב חסדך׳ וגו׳, שהוא כמו נטילת רשות, ואחר כך ייכנס וילך באימה וביראה כהולך לפני מלך״.

הפסוקים

״מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל״ – דברי בלעם (במדבר כד, ה), שחז״ל דרשו על בתי הכנסת ובתי המדרש. ״ואני ברוב חסדך אבוא ביתך״ – תהילים ה, ח. אחריהם מוסיפים בסידורים פסוקים נוספים: ״ה׳ אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך״, ״ואני תפילתי לך ה׳ עת רצון״.

בית הכנסת – מקדש מעט

הקיצור (יג, א) מבאר: ״קדושת בית הכנסת ובית המדרש גדולה מאוד... ונקראים גם כן מקדש, כדכתיב ׳ואהי להם למקדש מעט׳״. לכן נכנסים בכבוד, לא בריצה, ולא בבגדים מלוכלכים (יג, ב).

הליכה לבית הכנסת

באותו סעיף כתב הקיצור שמצווה לרוץ כשהולכים לבית הכנסת – ״נרדפה לדעת את ה׳״ – אבל בתוך בית הכנסת אסור לרוץ. מי שגר קרוב יכול להתעטף בטלית ולהניח תפילין בבית ולבוא כך.

בעדות

בנוסח אשכנז ״מה טובו״ פותח את הסידור, ונוהגים לאומרו בכניסה. בנוסח עדות המזרח יש נוסח ארוך יותר של פסוקים, ויש שאומרים אותו לפני העטיפה בטלית.

ראו ברכות השחר – נוסח ונשיקת מזוזה.