למה נוגעים במזוזה ומנשקים אותה?

המקור

הרמ״א (יו״ד רפה, ב) כותב: ״יש אומרים כשאדם יוצא מן הבית – יניח ידו על המזוזה, ויאמר ה׳ ישמר צאתי וגו׳, וכן כשיכנס אדם לבית יניח ידו על המזוזה״. הפסוק לקוח מתהילים (קכא, ח). הרמ״א מביא ראיה ממסכת עבודה זרה (יא ע״א), שם מסופר על אונקלוס הגר, שהניח ידו על המזוזה והסביר לחיילים הרומאים את משמעותה.

הנשיקה

על פי האר״י נהגו לנשק את המזוזה – או את היד שנגעה בה – כדי להראות חיבה למצווה. רבים נוהגים לגעת בשתי אצבעות ולנשק אותן. אין בזה חובה, ואין ברכה.

מה המשמעות

המזוזה מכילה את פרשות ״שמע ישראל״ ו״והיה אם שמוע״ – קבלת עול מלכות שמיים. כשנוגעים בה ביציאה ובכניסה, נזכרים שהבית ומי שבתוכו נתונים לשמירת ה׳. הרמב״ם (תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ו) כותב שבכל פעם שאדם נכנס ויוצא – יפגע בייחוד השם, ויתעורר משנתו.

לא כקמע

הרמב״ם מזהיר שלא להתייחס למזוזה כקמע שמגן באופן מאגי. היא מצווה, ושמירתה היא תוצאה של קיום המצווה ושל הזיכרון שהיא מעוררת. יש מן הפוסקים שכתבו שמי שממהר ונושא דברים בידיו – אינו צריך לעצור כדי לגעת.

במקום מטונף

אין נוגעים במזוזה ביד מלוכלכת. ובחדר שבו יש פעוט עם חיתולים – אין בזה בעיה במזוזה עצמה, כשהיא מכוסה בבית.

ראו מה כתוב במזוזה ומזוזה – כל מה שצריך לדעת. הקיצור (יא) מביא את המנהג.