מה מותר לומר רק במניין?

המקור

השולחן ערוך (או״ח נה, א): ״אומרים קדיש, ואין אומרים אותו בפחות מעשרה זכרים בני חורין גדולים... והוא הדין לקדושה וברכו, שאין נאמרין בפחות מעשרה״. מקור הדין במשנה (מגילה ד, ג) ובגמרא (ברכות כא ע״ב): ״אין דבר שבקדושה פחות מעשרה, שנאמר ׳ונקדשתי בתוך בני ישראל׳״.

הרשימה

דברים שאומרים רק במניין: כל סוגי הקדיש; ברכו; קדושה של חזרת הש״ץ; חזרת הש״ץ עצמה; ברכת כהנים; קריאת התורה בברכות והפטרה בברכות; י״ג מידות של רחמים כתפילה (בסליחות ובתחנון); זימון בעשרה עם ״אלוקינו״; ושבע ברכות בחתונה. כך גם בקיצור (טו, א).

ביחיד

מי שמתפלל לבד מדלג על כל אלה, ואומר את שאר התפילה כרגיל. י״ג מידות – יחיד יכול לאומרן כקריאה בתורה, בטעמים, ולא כתפילה. קדושה שבתרגום (״ובא לציון״) – יחיד אומר אותה, כפי שכתוב בקלב, א.

קדושה דיוצר

בברכת ״יוצר אור״ יש פסוקי קדושה – ״קדוש קדוש קדוש״ ו״ברוך כבוד ה׳ ממקומו״. יש פוסקים שכתבו שיחיד אינו אומר אותם, ויש שכתבו שאומר, כי הם סיפור דברים ולא קדושה ממש. נוהגים לאומרה ביחיד, ויש שמקפידים לאומרה בטעמים.

אם יצאו מקצתם

בסעיף ב–ג: אם התחילו בעשרה ויצאו מקצתם – גומרים את הקדיש או הקדושה שהתחילו, ובלבד שנשארו רובם. ואם התחיל החזן את החזרה בעשרה – ממשיכים עד סוף החזרה. ״ועבירה היא לצאת״.

ראו מי נחשב למניין, מניין בזום ותפילה במניין.