האם מדליקים נרות שבת לפני או אחרי הברכה?

הכלל: מברכים עובר לעשייתן

בכל המצוות מברכים לפני עשיית המצווה – ״עובר לעשייתן״. לפי זה, גם בנרות שבת היה ראוי לברך ואחר כך להדליק.

הבעיה בנרות שבת

השולחן ערוך (או״ח רסג, ה) פוסק שכשמדליק – יברך ״להדליק נר של שבת״. הרמ״א שם מביא שתי דעות: יש שמברכים לפני ההדלקה, ויש שמברכים אחריה. הטעם של המברכים אחרי: מאחר שההדלקה היא קבלת שבת (כמבואר ברסג, י), אם תברך תחילה – כבר קיבלה שבת, ואיך תדליק אחר כך?

המנהג לכסות את העיניים

כדי לקיים גם ״עובר לעשייתן״, נהגו להדליק, לכסות את העיניים בידיים, לברך, ורק אז להסיר את הידיים ולהסתכל בנרות. כך הברכה קודמת להנאה מן האור, שהיא עיקר המצווה. הרמ״א כותב שזה המנהג.

מנהג הספרדים

לפי הוראת הרב עובדיה יוסף, הספרדים מברכים לפני ההדלקה כמו בכל מצווה, ואין בזה קבלת שבת, משום שהקבלה היא בגמר ההדלקה ולא בברכה. רבות מבנות עדות המזרח נהגו בכל זאת כמנהג האשכנזים, וכל אחת תמשיך במנהג שקיבלה מאמה.

יום טוב

ביום טוב שאינו חל בשבת אין בעיה של קבלת שבת, כי מותר להבעיר ביום טוב, ולכן רבים מברכים לפני ההדלקה גם לפי מנהג אשכנז; ויש שממשיכים כמו בשבת כדי שלא לשנות.

ראו הדלקת נרות שבת. הקיצור מביא את הדין בסימן עה.

כמה נרות מדליקים: המנהג הנפוץ הוא שני נרות, כנגד ״זכור״ ו״שמור״, ויש שמוסיפות נר לכל ילד. אחרי ההדלקה נוהגות להתפלל תפילה אישית על הבית ועל הילדים, שהיא שעת רצון.