האם חייבים לשמור מנהג של המשפחה?

המקור

הגמרא (פסחים נ, ב) מספרת שבני ביישן שאלו את רבי יוחנן אם הם יכולים לשנות מנהג שאבותיהם נהגו בו. ענה להם: ״כבר קיבלו אבותיכם עליהם, שנאמר ׳שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך׳״. כלומר, מנהג שהאבות קיבלו – מחייב את הבנים.

בשולחן ערוך

השולחן ערוך (יו״ד ריד, א) כותב שמי שנהג בדבר מותר כאיסור, ויודע שהוא מותר – הרי זה כאילו קיבל עליו בנדר, ואינו יכול לשנות בלי התרה. ובסעיף ב: ״קבלת הרבים חלה עליהם ועל זרעם״ – מנהג של קהילה מחייב גם את הדורות הבאים.

מה נחשב מנהג

מנהגי תפילה (נוסח), מנהגי כשרות (המתנה בין בשר לחלב, קטניות בפסח), מנהגי חגים ומנהגי אבלות – כל אלה מנהגים שעוברים במשפחה. לא כל הרגל של סבא הוא ״מנהג מחייב״: הרגלים שנבעו מאילוצים, או מנהגים שאין בהם עניין של מצווה – לא תמיד מחייבים.

מתי אפשר לשנות

מי שעבר לגור בקהילה אחרת לצמיתות – הולך אחר מנהג המקום החדש בדברים שבפרהסיה, ויש פוסקים שמתירים לאמץ את מנהגי המקום. מי שמנהגו גורם לו קושי גדול – יכול לבקש התרה בפני שלושה. אישה שנישאה – בדרך כלל הולכת אחר מנהג בעלה, ועל כך בשאלה הבאה.

המשמעות

המנהג הוא קשר חי לדורות הקודמים. מי ששומר את מנהג אבותיו – ממשיך את השרשרת.