האם קובץ PDF של ספר קודש צריך גניזה?

איסור מחיקת השם

השולחן ערוך (יו״ד רעו, ט) פוסק: ״אסור למחוק אפילו אות אחת משבעה שמות שאינם נמחקים״. האיסור חל על כתב ממשי – דיו על קלף או נייר, דפוס, חריטה. כתבי קודש שבלו נגנזים, ואין זורקים אותם לאשפה.

מסך אינו כתב

על מסך מחשב או טלפון, האותיות נוצרות מפיקסלים מוארים, שמתחלפים עשרות פעמים בשנייה. אין כאן חומר שנשאר, אלא תצוגה זמנית. לכן פוסקים רבים, ובהם הגרש״ז אויערבך והרב אלישיב, כתבו שאין בהן קדושת כתב, ומותר לגלול, לסגור ולמחוק. גם הקובץ עצמו – אותות מגנטיים או חשמליים – אינו כתב.

הידור וכבוד

אף שמותר, ראוי לנהוג כבוד בתצוגה של שם ה׳: לא להשאיר דברי תורה על המסך בבית הכיסא, ולא להציג אותם בתוך תוכן לא ראוי. יש שנמנעים לכתוב את השם המלא בהודעות, וכותבים ״ה׳״ – גם משום שמישהו עלול להדפיס.

הדפסה

ברגע שמדפיסים דף עם שם ה׳ או דברי תורה – הוא נעשה כתב לכל דבר. דפי לימוד, עלוני שבת ותדפיסים – שמים בגניזה, או לכל הפחות עוטפים בשקית לפני השלכה, לפי הוראת רב.