האם מותר להשתמש ברפואה אלטרנטיבית?

הכלל: רפואה מותרת, אמונה זרה אסורה

הגמרא (שבת סז, א) קובעת: ״כל דבר שיש בו משום רפואה – אין בו משום דרכי האמורי״. כלומר, טיפול שעובד – גם אם אינו מוסבר בספרי הרפואה – אינו אסור משום ״ובחוקותיהם לא תלכו״. ולהפך: מעשה שאין בו שום תועלת טבעית, ונעשה רק כטקס או כסימן – נכנס לגדר דרכי האמורי ואיסורי ניחוש וחבר.

איפה הגבול

הרמב״ם (הלכות עבודה זרה יא, יא–יב) מתיר ללחוש על מכת עקרב ״כדי ליישב דעתו״, ואוסר לרפא בפסוקי תורה, כי עושה את דברי התורה ״רפואת גוף״. מכאן שיש לבדוק כל שיטה: צמחי מרפא, תזונה, עיסוי ופיזיותרפיה – הם טיפולים גופניים, ואין בהם בעיה. שיטות שמבוססות על אמונה ב״אנרגיות״ של אלילות, על תפילות לכוחות אחרים או על טקסים של דתות המזרח – יש להיזהר בהן, ולשאול רב לפני שמתחילים.

אסור לוותר על רפואה

השולחן ערוך (יו״ד שלו, א) קובע ש״נתנה התורה רשות לרופא לרפאות, ומצוה היא, ובכלל פיקוח נפש הוא, ואם מונע עצמו – הרי זה שופך דמים״. לכן מי שחולה במחלה של ממש אינו רשאי להחליף טיפול רפואי מוכח בטיפול אלטרנטיבי שלא הוכח. מותר להוסיף טיפול משלים לצד הרפואה הרגילה, בתיאום עם הרופא.

הזהרה מפני רמאות

בתחום הזה יש גם מי שמנצל את מצוקת החולים: הבטחות לריפוי מלא, מחירים מופקעים, ודרישה להפסיק טיפול רפואי. מי שנתקל בהבטחות כאלה – שיתייעץ עם רופא ועם רב לפני שהוא מחליט.

בשבת

טיפולים אלטרנטיביים ונטילת צמחי מרפא בשבת כפופים לדיני רפואה בשבת, כמו כל תרופה. מי שאינו חולה של ממש – בדרך כלל אינו נוטל אותם בשבת.