האם חייבים לשמור על הבריאות לפי התורה?

מדרכי השם

הרמב״ם (הלכות דעות ד, א) פותח: ״הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה – לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברין והמחלימים״. הקיצור שולחן ערוך (לב, א) מביא את הדברים להלכה, ומוסיף את הפסוק ״ונשמרתם מאד לנפשותיכם״ (דברים ד, טו).

דברים שאסורים משום סכנה

מעבר לחובה הכללית, חז״ל אסרו דברים מסוכנים במפורש – ״חמירא סכנתא מאיסורא״, סכנה חמורה מאיסור. הקיצור (לג) מונה דברים שאסורים משום סכנה, והשולחן ערוך בחושן משפט מחייב לעשות מעקה ולהסיר מכשולים. מכאן שגם בימינו יש חובה להימנע מסיכונים מיותרים – נהיגה מסוכנת, הזנחת בטיחות וכדומה.

איך זה נראה בימינו

ההנחיות הרפואיות של הרמב״ם על מאכלים ושעות שינה היו לפי הרפואה של ימיו. הפוסקים כתבו שהעיקרון קבוע, והפרטים משתנים לפי הידע הרפואי. לכן החובה היום היא להקשיב להנחיות הרופאים: לאכול בצורה בריאה, לעשות פעילות גופנית, לישון מספיק ולעשות בדיקות שהרופא ממליץ עליהן. כל ההחלטות הרפואיות עצמן – לפי הרופא.

בשביל מה

התכלית אינה הגוף עצמו אלא העבודה: הרמב״ם כותב שהאדם ישים את לבו שיהיה גופו שלם וחזק ״כדי שתהיה נפשו ישרה לדעת את ה׳״. שמירת הבריאות היא חלק מעבודת ה׳, ולא תחום נפרד ממנה.