האם מותר לעשות דיאטה קיצונית או צום ממושך?

שמירת הגוף מצווה

הרמב״ם (הלכות דעות ד, א) פותח: ״הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה – לפיכך צריך להרחיק עצמו מדברים המאבדין את הגוף״. הוא ממשיך בהוראות על מידה באכילה, ואומר שאכילה גסה היא ״כסם המוות״. מכאן שמי שעודף משקל מזיק לו – מקיים מצווה כשהוא מקפיד על תזונה נכונה.

הקצה השני – אסור

באותה מידה, הרמב״ם (הלכות דעות ג, א) מזהיר מפני מי ש״יפרוש מהן ביותר ויתרחק לצד האחרון, עד שלא יאכל בשר ולא ישתה יין… גם זה דרך רעה היא ואסור לילך בה״. היהדות אינה מעודדת סיגופים, ולא רעב לשם רעב.

״נקרא חוטא״

הגמרא (תענית יא, א) מביאה את דברי שמואל: ״כל היושב בתענית נקרא חוטא״, ולומדת זאת מן הנזיר, שנאמר עליו ״וכפר עליו מאשר חטא על הנפש״ – משום שציער עצמו מן היין. אם מי שנמנע רק מיין נקרא חוטא, קל וחומר מי שמונע מעצמו כל מזון. וכן ״החובל בעצמו – אף על פי שאינו רשאי, פטור״ (בבא קמא צ, ב): יש איסור לפגוע בגוף.

בפועל

דיאטות שמביאות לחוסר במרכיבי תזונה, לירידה מהירה מדי או לאובדן כוח – אסורות. צומות ממושכים לשם ״ניקוי״ – גם הם בכלל זה, אלא אם נעשים בפיקוח רפואי. וחשוב לזכור: מי שסובל מהפרעת אכילה – זו מחלה, ויש לטפל בה מקצועית, בלי בושה.

ותעניות של מצווה?

תעניות קבועות כמו יום כיפור ותשעה באב – הן מצווה. גם בהן, מי שהוא חולה או מניקה – יש לו דינים מיוחדים, וישאל רב. תעניות של יחידים ״לתשובה״ – הפוסקים הזהירו שלא יחלישו את הגוף, ושעדיף לשבור את התאווה בדרכים אחרות.

לסיכום

הדרך היא ״דרך האמצע״: לאכול במידה, לשמור על משקל בריא, ולשנות הרגלים בהדרגה ובהדרכה מקצועית.