איך מתפללים לרפואת חולה – שם האם?

המקור

הגמרא (שבת סו, ב) מביאה את דברי אביי: ״אמרה לי אם: כל מנייני בשמא דאימא״ – כל הלחשים והתפילות לרפואה נאמרים בשם האם. דוד המלך אמר ״אנא ה׳ כי אני עבדך, אני עבדך בן אמתך״ (תהלים קטז), והזוהר מבאר שבבקשת רחמים מזכירים את שם האם. בהזכרת שם לטובה, כמו בעלייה לתורה, מזכירים את שם האב.

הטעמים

נאמרו בזה כמה טעמים: האם ידועה בוודאות; רחמי האם מעוררים רחמים; והאם היא שנשאה את הילד ועברה צער בלידתו, ולכן הזכרתה מבקשת רחמים. לעומת זאת בעניינים של כבוד וייחוס – כמו כתובה, גט או עלייה לתורה – מזכירים את שם האב, כי הייחוס הולך אחר האב.

איך מתפללים

בברכת ״רפאנו״ שבשמונה עשרה אפשר להוסיף תפילה אישית: ״יהי רצון… שתשלח מהרה רפואה שלמה מן השמים, רפואת הנפש ורפואת הגוף, לחולה פלוני בן פלונית בתוך שאר חולי ישראל״. בבית הכנסת אומרים ״מי שברך״ בשעת קריאת התורה. נוהגים לומר תהילים, ויש שמחלקים את הספר בין כמה אנשים.

כשאין יודעים את שם האם

אם אין יודעים את שם האם, מזכירים את שם האב. ואם גם הוא אינו ידוע, יש שנוהגים לומר ״בן שרה אמנו״ או ״בת שרה אמנו״, ובגרים נוהגים כך תמיד. העיקר הוא הכוונה – ה׳ יודע על מי מתפללים.

חשוב

התפילה מצטרפת לטיפול הרפואי ואינה מחליפה אותו. אין בתפילה ובתהילים הבטחה לתוצאה מסוימת, אלא בקשת רחמים.