האם מותר למכור קרקע לגוי בארץ ישראל?

המקור

התורה אומרת ״ולא תחנם״ (דברים ז, ב), והגמרא (עבודה זרה כ, א) דורשת: ״לא תתן להם חנייה בקרקע״. המשנה (עבודה זרה א, ח) קובעת: ״אין משכירין להם בתים בארץ ישראל, ואין צריך לומר שדות״.

ההלכה

הרמב״ם (עבודה זרה י, ג) והשולחן ערוך (יו״ד קנא, ח) פוסקים: ״אין מוכרים להם בתים ושדות בארץ ישראל, אבל משכירים להם בתים ולא שדות. ובסוריא מוכרים בתים ומשכירים שדות, ובחוצה לארץ מוכרים אלו ואלו״. הרמב״ם מוסיף שגם בהשכרה – ״ובלבד שלא יעשו שכונה, ואין שכונה פחות משלושה״. השדה חמור יותר, כי מכירתה מפקיעה אותה מחיוב תרומות ומעשרות ומשאר מצוות התלויות בארץ.

השכרה לדירה

השולחן ערוך (קנא, י) כותב שבמקום שהתירו להשכיר – התירו רק לאוצר ולא לדירה, ״מפני שמכניס לתוכו אלילים״. הרמ״א מוסיף: ״והאידנא נהגו להשכיר אף לדירה, כיון שאין נוהגים להכניס עבודות כוכבים בבתיהם״.

בזמן הזה

פוסקי זמננו נחלקו בכמה שאלות: האם האיסור חל על כל מי שאינו יהודי או רק על עובדי עבודה זרה, האם יש הבדל בין בני דתות שונות, ומה הדין במכירה זמנית לצורך מצווה – כמו היתר המכירה בשמיטה, שהוא עצמו שנוי במחלוקת. יש גם פוסקים ששקלו שיקולים של דרכי שלום ושל חוקי המדינה. בכל מקרה, השאלה איננה רק ״מותר או אסור״ במכירה פרטית אחת, אלא נוגעת לאחריות לארץ ישראל וליישובה. מי שעומד לפני עסקה כזו – ישאל רב מורה הוראה, ויציג את כל הפרטים.