מה זה ספיחין?

ההגדרה

״ספיח״ הוא מה שצומח מעצמו – מזרעים שנפלו בזמן הקציר הקודם, או משורשים שנשארו באדמה. בשנה רגילה אין לזה חשיבות. בשמיטה, כשאסור לזרוע, השאלה היא אם מותר לאכול את מה שצמח בלי עבודה.

מן התורה ומדרבנן

הרמב״ם (הלכות שמיטה ויובל ד, ב) כותב: ״מדברי סופרים שיהיו כל הספיחים אסורין באכילה. ולמה גזרו עליהם? מפני עוברי עבירה – שלא ילך ויזרע תבואה וקטניות וזרעוני גינה בתוך שדהו בסתר, וכשיצמח יאכל מהם ויאמר: ספיחים הם״. כלומר, מן התורה מותר לאכול מה שצמח מעצמו, אבל חכמים גזרו על הכל, כדי לסגור את הפרצה.

מה אינו בכלל הגזירה

הרמב״ם ממשיך (שם, ג) ש״אין אוכלין מפירות שביעית אלא פירות האילנות והעשבים שאין זורעין אותם רוב האדם״. פירות העץ – שאין דרך לזרוע אותם מחדש כל שנה – אינם בכלל ספיחין, ומותרים באכילה בקדושת שביעית. גם צמחי בר שאין זורעים אותם – מותרים.

בזמננו

לכן בשנת השמיטה, ירקות שגדלו בארץ ישראל בשדה של יהודי – אסורים משום ספיחין, אלא אם נזרעו לפני השמיטה באופן שמותר, או שגדלו בהיתרים מיוחדים (אוצר בית דין, מצע מנותק, היתר מכירה – לפי הדעות). לכן בשמיטה מקפידים לקנות ירקות ממקורות מפוקחים: יבול נכרי, יבול מחו״ל, יבול מהשנה השישית או מגידולים מנותקים.

ספיחין בשנה השמינית

גם בתחילת השנה השמינית, ירקות שגדלו בעיקר בשמיטה עדיין אסורים משום ספיחין, עד שעובר זמן שבו ניכר שהם גדלו בשנה החדשה. לכן בחודשים הראשונים אחרי השמיטה ממשיכים להקפיד.

למה זה חשוב

גזירת הספיחין מלמדת כמה חכמים שמרו על השמיטה: לא רק על המעשה האסור, אלא גם על פתח לרמאות.