האם מזוזה שומרת על הבית?

הסיפור של אונקלוס

הגמרא (עבודה זרה יא ע״א) מספרת שאונקלוס הגר, כשבאו חיילי הקיסר לקחת אותו, הניח ידו על המזוזה ואמר: ״מנהגו של עולם – מלך בשר ודם יושב מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, ואילו הקב״ה – עבדיו מבפנים והוא משמרן מבחוץ, שנאמר: ה׳ ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם״.

אריכות ימים

התורה כותבת אחרי מצוות מזוזה: ״למען ירבו ימיכם וימי בניכם״ (דברים יא, כא). השולחן ערוך (יו״ד רפה, א) פוסק: ״וצריך ליזהר בה מאד, וכל הזהיר בה – יאריכו ימיו וימי בניו, ואם אינו זהיר בה – יתקצרו״.

מצווה ולא קמיע

הרמב״ם (הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ה, ד) כותב בחריפות על מי שכותבים בתוך המזוזה שמות מלאכים או חותמות: ״לא די להם שביטלו המצווה, אלא שעשו מצווה גדולה, שהיא ייחוד השם... כאילו הוא קמיע של הנאת עצמן״. כלומר: הכוונה במזוזה היא קודם כול לזכור את ה׳.

הזיכרון

הרמב״ם (שם ו, יג) מסביר: ״וכל זמן שיכנס ויצא – יפגע ביחוד השם... ויזכור אהבתו ויעור משנתו ושגיותיו בהבלי הזמן״. וממשיך: ״כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו – מוחזק הוא שלא יחטא״, כי ״חונה מלאך ה׳ סביב ליראיו ויחלצם״.

השמירה – בזכות המצווה

שתי הגישות אינן סותרות: המזוזה שומרת – אבל בזכות המצווה ובזכות הזיכרון של ה׳, לא ככישוף. לכן חשוב שהמזוזה תהיה כשרה, במקומה הנכון, ונבדקת בזמנה.

ראו למה מנשקים את המזוזה, בדיקת מזוזה ותהילים קכא.