למה המזוזה נקבעת באלכסון אצל אשכנזים, ובמאונך אצל ספרדים?

המחלוקת

הגמרא (מנחות לג ע״א) אומרת ״עשאה כנגר – פסולה״ (כמו בריח של דלת), אבל לא מפרשת מה בדיוק. רש״י פירש ש״כנגר״ הוא שכוב, ולכן צריכה להיות זקופה. רבנו תם פירש להפך – שכשרה דווקא כשהיא שוכבת, כמו שהיו מניחים את לוחות הברית בארון.

הפסק

השולחן ערוך (יו״ד רפט, ו) פוסק: ״צריכה להיות זקופה, ארכה לאורך מזוזת הפתח״. הרמ״א מוסיף: ״וכן נהגו; אבל יש אומרים שפסולה בזקופה... והמדקדקים יוצאים ידי שניהם, ומניחים אותה בשיפוע ובאלכסון, וכן נוהגין״.

לאיזה כיוון

באלכסון – הראש העליון של המזוזה (שבו כתוב ״שמע״) נוטה לצד הפנים, לכיוון הבית או החדר, והתחתון לכיוון החוץ. המזוזה נקבעת בצד ימין של הנכנס, בתחילת השליש העליון של גובה הפתח.

הקלף בתוך הבית

השולחן ערוך שם מוסיף שיש לגלול את הקלף כך שהמילה ״שמע״ תהיה בחוץ, כלומר מוכנה לקריאה ראשונה בפתיחת הגלילה. ראו ברכת המזוזה וסדר קביעה.

פתח צר

בפתח צר מאוד, שבו אין מקום לאלכסון – גם האשכנזים קובעים זקוף, כי לעיקר הדין זקופה כשרה. וכן ספרדי שגר בבית אשכנזי – אינו צריך לשנות את המזוזות שכבר קבועות.

ראו איפה קובעים מזוזה. הרמב״ם מביא את הדין בהלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ו, והקיצור בסימן יא.