תהילים פרק קכ״א

תהילים פרק קכ״א עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל־הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי:

   מצודת דוד:אשא עיני. דרך המצפה על העוזרים לעלות על ההרים ונושא עיניו למרחוק לראות מאין יבואו:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   (שִׁיר לַמַּעֲלוֹת. הַפְּשָׁט כְּשֶׁהָיוּ הַלְוִיִּם מַתְחִילִין לַעֲלוֹת בַּמַּעֲלוֹת אָמְרוּ שִׁיר זֶה, אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה הַשִּׁיר לֹא נִכְתַּב בָּרִאשׁוֹנָה אֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר (ס״א מצאתי)):

   שִׁיר לַמַּעֲלוֹת. רֶמֶז בְּמִּזְמוֹר שֵׁנִי לַמַּעֲלוֹת הָעוֹלוֹת לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא מִתַּחַת עֵץ הַחַיִּים לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, דְּתַנְיָא בְּסִפְרֵי (ספרי דברים פיסקא מז): שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא שִׁיר לַמַּעֲלוֹת – שִׁיר לְמִי שֶׁעָתִיד לַעֲשׂוֹת מַעֲלוֹת לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא. וְזֶהוּ שֶׁיִּסֵּד הַקָּלִיר (בסילוק דיוצר של יום ב׳ דסוכות שיסד ר׳ אליעזר הקליר שהוא בנו של רשב״י בחגיגה פ׳ אין דורשין ע״ש): ״וּמִתַּחְתֶּיהָ שְׁלֹשִׁים מַעֲלוֹת, זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד טָסוֹת וְעוֹלוֹת, בְּשִׂיחַ נְעִימוֹת שִׁיר הַמַּעֲלוֹת״:

   אבן עזרא

   שיר המעלות נועם פיוט תחלתו למעלות וזה נאמר על ישראל שהיו במצור ובמצוק, או על בני גלותינו:

   אשא מנהג כל שהוא במצור לשאת עיניו, אולי יבואו עוזרים לו להרחיק האויב ומלת מאין באה, כמו אנה אנחנו עולים ואין כמוהו, הן כולכם מאין וזאת הגזרה לא מצאנוה בחסרון מ"ם.

   רד"ק

   שיר למעלות. זה לבדו עם למ"ד והלמ"ד במקום ה"א הידיעה והוא כמו המעלות, ויש בו דרש שיר למעלות שיר למאה מעלות, והוא כענין הדרש שכתבנו למעלה:

   אשא. כמו המצפה עזר מרחוק שעולה על ההרים ונושא עיניו אילך ואילך אם יבאו לי עוזרים:

   ואל ההרים. כמו על ההרים:

   עזרי. אם אשא עיני אל ההרים לא יועיל לי כלום כי אין לי עזר אלא מעם ה' ואליו אשא עיני כי הוא יעזרנו ויקבצנו מן הגוים כי הוא עושה שמים וארץ והכל בידו לעשות מה שירצה:

   מלבי"ם

   שיר למעלות, הוסד על השגחת ה' הפרטיית החופפת על הצדיקים, אשא עיני אל ההרים, יצייר כי כאשר היה בצרה הגיע לו תשועה פתאום מלמעלה מראשי הררי עד, והוא נושא עיניו אל ההרים שמשם בא לו העזר לראות מאין יבא עזרי, מאיזה מקום בא העזר, וראה שלא בא מעבר ההרים. רק.

   מצודת ציון

   למעלות. כמו המעלות והלמ״ד במקום ה״א הידיעה:

   אל ההרים. כמו על ההרים מאין. מאיזה מקום וכן מאין אתם (בראשית כט):

2. (ב)עֶזְרִי מֵעִם יְהוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:

   מצודת דוד:עזרי. ר״ל אבל לא מצאתי עזר רק מה׳ וגו׳:

   עוד פירושים על פסוק ב: אבן עזרא, מלבי"ם

   אבן עזרא

   עזרי בדרך נבואה או על דרך תקוה אין לי צורך לעזרת אדם, כי אם לעזרת השם לבד שהוא עושה העליונים והארץ השפלה.

   מלבי"ם

   עזרי בא מעם ה' עושה שמים וארץ, ר"ל עושה הטבע ומה שהוא למעלה מן הטבע, שהנהגת הטבע מיחס לעושה הארץ ומנהיגה עפ"י השמים שהוא המערכת, והנהגת הפליאה מיחס לעושה השמים ומנהיגם בכח שלמעלה מהם, וכן העזר הזה נדמה לי שהוא ארצי טבעיי ובאמת הוא שמימיי השגחיי:

3. (ג)אַל־יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ אַל־יָנוּם שֹׁמְרֶךָ:

   מצודת דוד:אל יתן למוט. כאלו אחד יאמר לחבירו דרך נחמה הנה עזרה טובה היא כי לא יתן רגלך לנטיה ומעידה ולא ינום שומרך ר״ל לא יסיר השגחתו ממך:

   עוד פירושים על פסוק ג: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   אל כמו לא וככה דרך נתינה אל מות בסודם אל תבא נפשי המשורר יאמר לנפשו, או לבני הגלות אם העזר מהשם לבדו לא תפחד, כי לא יתן למוט רגליך בלכתך ברחובות העיר, או על החומה.

   ואל ינום שומרך כי כל עיר שהיא במצור, יש לה שומרי החומות בלילה.

   רד"ק

   אל, ימוט. אומר אחד לחבירו דרך נחמה טוב הוא ששמת בטחונך בה' יתברך שיהיה בעזרך כי כן יעשה ואע"פ שהאריך הגלות לא יתן למוט רגלך:

   אל ינום שומרך. כי בהיות הגלות דומה לישן:

   מלבי"ם

   אל, מצייר ששומע קול אומר אליו, מה תשא עיניך לדרוש מקום העזר כאילו הוא דבר התחדש עתה, דע כי הגבוה ממך לא סרה השגחתו מאתך רגע. והשגחתו כפולה, א. דבוקה בך עצמך ולא יתן למוט רגלך שמחזיק אותך בעצמך בל תמוט, ב. חוץ ממך, הוא נדמה כשומר העומד אצלך לשמור אותך מפגעים חיצונים, אולם השומר הזה נעלה מיתר שומרים כי לא ינום שומרך, כי שומר אחר ילאה ע"י תנומה ותופסק שמירתו:

   מצודת ציון

   למוט. מלשון נטיה ומעידה:

   ינום. מלשון תנומה והוא שינה מועטת וקלה:

4. (ד)הִנֵּה לֹא־יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל:

   מצודת דוד:הנה לא ינום. כי הנה מעולם אינו מסיר השגחתו:

   עוד פירושים על פסוק ד: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   הנה, שומר ישראל הוא יעקב אבינו: שמרתיך בכל אשר תלך, והוא היה ישן.

   רד"ק

   ינום. התנומה פחותה מן השינה, וכל שכן שלא ישן כי הוא שומר ישראל בכל עת אפילו בגלות שומר אותנו שלא יעשה עמנו כלה בגוים, כי לא יישן אפילו בעת שינתינו הוא שומרנו:

   מלבי"ם

   הנה לא ינום, שלא ינום מחמת לאות וחולשה, ויותר מזה כי לא יישן כלל כי לא נמצא אצלו טבע השינה כלל, שבן אדם אף מי שלא ינום מחמת עיפות הלא מוכרח הוא לישן ולהעמיד אז שומר אחר תחתיו:

5. (ה)יְהוָה שֹׁמְרֶךָ יְהוָה צִלְּךָ עַל־יַד יְמִינֶךָ:

   מצודת דוד:ה׳ צלך. כמו הצל מגין מחום השמש כן יגן על ימינך לעשות בה חיל:

   עוד פירושים על פסוק ה: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   ה' שומרך מהצר ומכל חולי כי הוא צלך על יד ימינך. והזכיר טעם הצל יומם. בשני ממי"ם, יום בלא לילה וידוע כי השמש תזיק ברוב החום שלה והלבנה בלילה תוסיף לחה מולדת תחלואים, וזה הדבר ברור ומנוסה.

   רד"ק

   ה'. הוא צילך. והוא על יד ימינך, לעזרך בכל מעשיך:

   מלבי"ם

   ה', עוד מעלה בשמירתו, כי מלבד שה' שומרך מפגעים ארציים הוא גם כן צלך, שהוא צל גם מרעות טבעיות שמיימיות, ואינו דומה כשומר אחר שאינו תמיד עמך, כי הוא נמצא תמיד על יד ימינך, עד שמצד שהוא צלך:

6. (ו)יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא־יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה:

   מצודת דוד:יומם. ביום לא יזיק לך חום השמש ובלילה לא יזיק לך לחות הירח המביא תחלואים:

   עוד פירושים על פסוק ו: רד"ק, מלבי"ם

   רד"ק

   יומם. טעמו לצלך שזכר, כלומר הוא צל שלא יככה חום השמש ביום וקור הירח בלילה כי חום השמש ייבש הלחה והירח יוסיף הלחמה יהיה ממנה הקרירות, והחום והקור הם סבת התחלואים והאל יתברך ישמור מהם:

   מלבי"ם

   יומם השמש לא יככה, תשמר מרעת השמש ביום ומרעת הירח הלילה הגם שטבעיהם מתנגדים זה לזה זה חם ויבש וזה קר ולח, ומצד שה' שומרך תהיה שמירתו בשני ענינים, א. שמירת הגוף ועז"א.

7. (ז)יְהוָה יִשְׁמָרְךָ מִכָּל־רָע יִשְׁמֹר אֶת־נַפְשֶׁךָ:

   עוד פירושים על פסוק ז: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   ה', מכל רע שיקרה לאדם מחוץ ומפנים.

   רד"ק

   ישמרך מכל רע. שלא יזיקוך בני אדם וחיות השדה:

   ישמור נפשך. שלא תמות מתוך החלאים:

   ישמור. בגלות ישמור כמו שאמרנו, ובצאתך מהגלות תצא בשלום ובבואך לארץ ישראל תבא בשלום וישמרך מעתה ועד עולם:

   מלבי"ם

   ה' ישמרך מכל רע, שבזה ישמור את גופך מכל מיני רעות שבעולם, ב. שמירת הנפש מחטא, ה' ישמר את נפשך, ושמירות האלה כוללים בכל המקומות ובכל הזמנים, נגד המקומות אומר.

8. (ח)יְהוָה יִשְׁמָר־צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם:

   מצודת דוד:צאתך. שלא תכשל בצאתך בדרך ובבואך:

   עוד פירושים על פסוק ח: אבן עזרא, מלבי"ם

   אבן עזרא

   ה' ישמר צאתך בצאתך למלחמה גם בבואך, כדרך הבאה והיוצאת.

   מלבי"ם

   ה' ישמר צאתך ובואך, ונגד כל הזמנים אומר מעתה ועד עולם: