האם צבעי מאכל צריכים הכשר?

למה צריך הכשר

צבע מאכל נראה כמו כמות זעומה, אבל לא תמיד הוא בטל: דבר שבא לתת צבע ומראה – ״עבידא לטעמא״ ולמראה – פוסקים רבים כתבו שאינו בטל, כי ״מילתא דעבידא לחזותא״ ניכרת. זאת ועוד: לא סומכים לכתחילה על ביטול באיסור, ואסור לבטל איסור בידיים. ראו ביטול בשישים.

הבעיות הנפוצות

**כרמין (E120, ״קוכיניל״)** – צבע אדום שמופק מחרקים מיובשים; חרקים אסורים מן התורה (רמב״ם מאכלות אסורות ב). רוב הכשרויות אוסרות אותו. **גליצרין, מונו ודי־גליצרידים** – משמשים כממסים וכמייצבים, ויכולים להיות מן החי. **צבעים מוכנים לעוגות** – ג׳לים, אבקות נוצצות וסוכריות קישוט, שחלקם מכילים שלאק או ג׳לטין.

מה עושים

קונים צבעי מאכל עם תעודת כשרות מוכרת, ובודקים גם אם הם חלביים או פרווה – יש צבעים שמכילים רכיבי חלב. צבעים טבעיים שמופקים מירקות (סלק, כורכום, פפריקה, ספירולינה) – בדרך כלל אין בהם בעיה, אבל עדיין רצוי הכשר על המוצר המעובד.

מוצר שכבר נצבע

מוצר מוגמר עם הכשר – ההשגחה בודקת גם את הצבעים שבו. בשאלה על עוגה שכבר נאפתה עם צבע בלי הכשר – שואלים רב, כי הדין תלוי בכמות ובסוג הצבע. ראו מוצרים בלי הכשר.