מה זה נ״ט בר נ״ט?

מה המושג

כשמבשלים בשר בסיר, הסיר בולע טעם בשר – זה ״נותן טעם״ ראשון. אם מבשלים אחר כך בסיר זה (נקי) מאכל פרווה – כמו אורז או ירקות – הסיר פולט אליו מעט מהטעם. זה ״נותן טעם בר נותן טעם״: טעם שני, רחוק וחלש. השאלה היא אם המאכל הפרווה נחשב ״בשרי״ לעניין אכילה עם חלב.

דעת השולחן ערוך

השולחן ערוך (יו״ד צה, א) פוסק: ״דגים שנתבשלו או שנצלו בקדירה של בשר רחוצה יפה, שאין שום שומן דבוק בה – מותר לאכלם בכותח (מאכל חלבי), משום דהוי נותן טעם בר נותן טעם דהיתרא״. כלומר, המאכל נשאר פרווה. אבל אם הסיר לא היה נקי ויש עליו ממשות של בשר – הדין שונה.

דעת הרמ״א

הרמ״א (יו״ד צה, ב) מביא ש״יש מחמירים בצלייה ובישול לאסור נותן טעם בר נותן טעם״, ונוהגים כך לכתחילה: פרווה שבושל בסיר בשרי – לא אוכלים אותו עם חלב. אבל אם כבר עירבו אותו עם חלב – מותר בדיעבד. ובדבר שרק נשטף בכלי, או מאכל צונן – מקלים גם לכתחילה.

חריף

דבר חריף – כמו בצל או שום – שנחתך בסכין בשרית, דינו שונה: החריפות ״מושכת״ טעם ממשי מהסכין, ולכן הוא נעשה בשרי. זו שאלה בפני עצמה, ויש לבדוק בכל מקרה.

דוגמאות

אורז שבושל בסיר בשרי נקי – לספרדים מותר לאכלו עם יוגורט; לאשכנזים לכתחילה לא, ובדיעבד מותר. אבל ביצה שהתבשלה בסיר יחד עם בשר ממש, אפילו בקליפתה – אסור לאכלה עם חלב (שם, סעיף ב). ראו כשרות בבית.