למה התורה מצווה לאהוב את הגר?

המצווה

״ואהבתם את הגר, כי גרים הייתם בארץ מצרים״ (דברים י, יט). זו מצווה מיוחדת, נוסף על ״ואהבת לרעך כמוך״ שחלה על כל יהודי – והגר הוא יהודי לכל דבר. כלומר, כלפי הגר יש שתי מצוות אהבה. ועוד: ״וגר לא תונה ולא תלחצנו, כי גרים הייתם בארץ מצרים״ (שמות כב, כ).

למה

הגמרא (בבא מציעא נט, ב) שואלת: ״מפני מה הזהירה תורה בל״ו מקומות, ואמרי לה במ״ו מקומות, בגר?״. התשובה בגמרא היא שהגר עלול לחזור לסורו אם יפגעו בו – ולכן התורה מגינה עליו פעמים רבות כל כך. הגר עזב הכול: משפחה, מסורת, לעיתים מעמד וחברים – והוא נשען על העם שאליו הצטרף. אם יפגע מהקהילה, כאבו כפול.

״כי גרים הייתם״

הנימוק החוזר בתורה הוא הזיכרון ההיסטורי: עם ישראל עצמו היה זר ומשועבד במצרים, ויודע מה זה להיות מושפל בגלל מוצאו. ״ואתם ידעתם את נפש הגר״ (שמות כג, ט). הזיכרון הזה נועד ליצור רגישות, לא רק רגש.

מה אסור

המשנה (בבא מציעא נח, ב) מפרטת: ״אם הוא בן גרים – לא יאמר לו: זכור מעשה אבותיך, שנאמר: וגר לא תונה ולא תלחצנו״. כלומר, אסור להזכיר לגר או לבנו את עברם, ואסור לומר דבר שיפגע בהם בגלל מוצאם. גם בדיחות על גרים, הערות על מבטא, או חשדנות כלפיהם – נכללים באיסור אונאת הגר.

בפועל

קהילה שמקבלת גרים צריכה להזמין אותם לשבתות ולחגים, ללוות אותם בשאלות, ולעזור להם בשידוך ובבניית בית. הגר הוא ״בן אברהם אבינו״, ואברהם עצמו היה הגר הראשון. רות המואביה, אם המלכות, היא דוגמה למקום שהגר יכול להגיע אליו בעם ישראל.