האם גר יושב שבעה על הוריו?

הדין

השולחן ערוך (יו״ד שעד, ה) פוסק: ״הגר שנתגייר הוא ובניו... אין מתאבלין זה על זה״, והרמ״א מוסיף שכך הדין בגר שנתגייר עם אמו. הטעם הוא הכלל ש״גר שנתגייר כקטן שנולד דמי״ (יבמות כב, א): אחרי הגיור, מבחינה הלכתית אין לו קרבה משפחתית לעניין אבלות, ולכן אין עליו חובת שבעה, שלושים ושנה.

אבל – כבוד ההורים

הרמב״ם (הלכות ממרים ה, יא) כותב שהגר צריך לנהוג באביו ״מקצת כבוד״, כדי שלא יאמרו שירד בדרגה. מכאן כתבו פוסקים רבים שגם בפטירת ההורה – ראוי לגר לנהוג מקצת אבלות, לפי מה שמתאים לו: למשל לשבת זמן מה לקבל תנחומים, או להימנע משמחות זמן מסוים. זו אינה חובה מן הדין, אלא דרך של הכרת הטוב.

קדיש ותפילה

פוסקים רבים התירו לגר לומר קדיש על הוריו, ללמוד לעילוי נשמתם ולתת צדקה. יש מי שכתבו שיאמר קדיש רק כשאין חיוב אחר בבית הכנסת, או שיאמר קדיש דרבנן אחרי לימוד. המנהגים משתנים, וכדאי לשאול את רב הקהילה.

הלוויה

שאלה נפרדת היא השתתפות בטקס הלוויה עצמו, במיוחד כשהוא נערך בבית תפילה של דת אחרת. כאן יש שאלות הלכתיות של ממש, וחובה להתייעץ עם רב לפני כן. בדרך כלל אפשר למצוא דרך ללוות את ההורה ולכבד אותו בלי לעבור על איסור.

הקהילה

חברי הקהילה צריכים לתמוך בגר בשעת אבלו, לבקר אותו ולנחם אותו – גם כשאינו חייב באבלות מן הדין.