האם גר אומר ״אלוהי אבותינו״ בתפילה?

המשנה

המשנה בביכורים (פרק א, משנה ד) כתבה שהגר ״מביא ואינו קורא״, כי אינו יכול לומר ״אשר נשבע ה׳ לאבותינו לתת לנו״, ובתפילה אומר ״אלהי אבות ישראל״. אבל הירושלמי חלק על כך ולמד שהגר כן אומר, מפני שאברהם נקרא ״אב המון גוים״.

הרמב״ם

הרמב״ם (הלכות ביכורים ד, ג) פוסק כירושלמי: ״הגר מביא וקורא, שנאמר לאברהם ׳אב המון גוים נתתיך׳ – הרי הוא אב כל העולם כולו שנכנסין תחת כנפי שכינה״. מכאן שגם בתפילה אומר הגר ״אלהינו ואלהי אבותינו״, ״אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב״, ו״אשר בחר בנו״.

איגרת הרמב״ם לעובדיה הגר

הרמב״ם הרחיב בכך באיגרת מפורסמת שכתב לעובדיה הגר, שנשאל בדיוק על השאלה הזאת. הוא כתב לו שיאמר הכל כתיקונו ולא ישנה דבר, כי אברהם אבינו הוא אביו, ושכל המתגייר עד סוף הדורות הוא תלמידו של אברהם ובן ביתו. הוא אף הוסיף שאין להבדיל בינו לבין ישראל בשום דבר מן התפילה והברכות.

בפועל

המנהג המקובל בכל הקהילות הוא שגר מתפלל בנוסח הרגיל, מברך ״אשר קדשנו במצוותיו וצוונו״, ואומר ״אבותינו״ בכל מקום. אין צורך לשנות דבר, ואין לבייש גר בהערות על כך. ראו גם שם האב שגר משתמש בו.

גם בברכות ובקריאת התורה

אותו עיקרון חל בכל מקום שבו מוזכרים ״אבותינו״: בברכות המצוות, בהגדה של פסח, בקידוש ובעלייה לתורה. הגר הוא חלק מעם ישראל לכל דבר, ואין להעיר לו או לבייש אותו.