דברים י, יט

כי גרים הייתם. מום שבך אל תאמר לחברך:

וְתִרְחֲמוּן יָת גִיוֹרָא אֲרֵי דַיָרִין הֲוֵיתוּן בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם

וּתְרַחֲמוּן יַת גִּיּוֹרָא אֲרוּם גִּיוֹרִין הֲוֵיתוּן בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם

כי גרים הייתם בארץ מצרים מום שבך אל תאמר לחברך לשון רש"י (רש"י על דברים י׳:י״ט) וכבר פירשתי בסדר ואלה המשפטים (שמות כב כ):

ואהבתם את הגר כי גרים הייתם. והגרים אוהבים זה את זה. וכשהוא אומר ואהבתם את הגר, גם על עצמכם הוא מצוה שתאהבו זה את זה, כי גרים הייתם. וכן כל מצות. כשהוא מצוה לעשות צדקה, לעני גם העשיר הוא מצוה, שאם יעני שירחמו עליו:

ואהבתם את הגר. קאי על המתברך בלבבו כי הקב״ה ישא פניו בעשרו ובהליכות עולמו. אשר מכ״מ יאהוב את הגר:

כי גרים הייתם בארץ מצרים. ומכ״מ הרי אתם היום רבי הערך. כך הגר השפל הזה מי יודע הכח הצפון בו ובתולדותיו לימים יוצרו. וכתיב כאן את הגר ולא כמו בס׳ ויקרא ואהבת לו כמוך. דשם מיירי במעשה וכאן מיירי ברעיון וכמש״כ לעיל ו׳ ה׳:

ואהבתם, וע"כ אני מצוה אתכם לאהוב הגר כדי שתדבקו במדותי, כי כן נהגתי עמכם בהיותכם גרים בא"מ:

א פירוש כאלו אמר ואהבתם את הגר ולא תונהו בדברים. ולכן נאמר אחריו גבי גרים הייתם מום שבך וכו' אבל האהבה סתם שפירושו להיטיב לו לא יפול עליו כי גרים הייתם שבשביל שהיו גרים אינם מחויבים להיטיב לגר כדפירש רש"י בפרשת משפטים ועיין בבבא מציעא דף נ"ט: