מה זה זיו השכינה?

דברי רב

הגמרא (ברכות יז ע״א) מביאה ״מרגלא בפומיה דרב״ – משפט שהיה שגור בפיו: ״העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתייה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות, אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, שנאמר ׳ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו׳״. הפסוק מתאר את זקני ישראל במעמד הר סיני, שראייתם את ה׳ הייתה להם כאכילה ושתייה.

״זיו״ ו״שכינה״

״שכינה״ היא כינוי להשראת נוכחות ה׳ בעולם. ״זיו״ פירושו אור, ברק, הדר. ״ליהנות מזיו השכינה״ פירושו לחוות את אור הנוכחות האלוקית – לא בעיני הגוף, אלא בהשגה של הנשמה. הרמב״ם (הלכות תשובה ח, ב) מבאר את המאמר הזה כמתאר נשמות בלי גוף, שמשיגות מאמיתת הבורא מה שאינן יכולות להשיג בגוף האנושי, וזו ההנאה הגדולה ביותר שאפשר לדמיין.

״עטרותיהם בראשיהם״

גם ״עטרות״ אינן כתרים גשמיים. המפרשים הסבירו שהעטרה היא הידיעה וההשגה שאדם קנה בחייו בעולם הזה – בתורה, במצוות ובמידות. כל אחד ״יושב״ בעולם הבא עם מה שבנה כאן, ולכן הכנה לעולם הבא נעשית בעולם הזה.

בעולם הזה

חז״ל השתמשו בביטוי גם לגבי חוויות בעולם הזה. בגמרא (ברכות סד ע״א) נאמר: ״כל הנהנה מסעודה שתלמיד חכם שרוי בתוכה – כאילו נהנה מזיו שכינה״. כלומר, גם כאן אפשר לטעום טעם מועט של אותה קרבה – בלימוד תורה, בתפילה ובחברת חכמים.

ראו גם מה קורה אחרי המוות.