האם יש גלגול נשמות ביהדות?

במקורות הקבלה

ספר הזוהר מזכיר את הגלגול פעמים רבות, ובכתבי האר״י הקדוש – ובמיוחד ב״שער הגלגולים״ שכתב תלמידו רבי חיים ויטאל – הוא מפורט מאוד: נשמות חוזרות כדי לתקן חטא, להשלים מצווה שלא קיימו, או לסייע לאחרים. המקובלים מצאו לכך רמזים בפסוקים, כמו ״הן כל אלה יפעל אל פעמיים שלוש עם גבר, להשיב נפשו מני שחת״ (איוב לג, כט–ל).

הרמב״ן

הרמב״ן בפירושו לספר איוב ובמקומות נוספים רומז לסוד ה״עיבור״ והגלגול, ורואה בו הסבר לשאלת ״צדיק ורע לו״ – לפעמים הסבל קשור לחיים קודמים. רבים מהמפרשים אחריו הלכו בדרכו.

החולקים

רב סעדיה גאון, בספר ״האמונות והדעות״ (מאמר ו), דחה בתוקף את רעיון הגלגול, וכתב שהוא אמונה זרה שהשתרבבה. גם הרמב״ם אינו מזכיר אותו בספריו. לכן אין זה עיקר אמונה מחייב, ויש בו מחלוקת בין גדולי הדורות.

במסורת היום

בחסידות, בקהילות הספרדים ובקהילות רבות נוספות מקובל רעיון הגלגול, ולעיתים משתמשים בו להסביר קשיים, כמו נשמה ש״באה לתקן״. אבל הוא אינו כלי לשפוט אחרים או לנחש ״מי היה פלוני בגלגול קודם״. מי שעוסק בזה בלי ידע – עלול להטעות.

מה ודאי

מה שמוסכם על כולם – הוא שהנשמה נצחית, שיש שכר ועונש, ושיש עולם הבא ותחיית המתים. הרמב״ם (הלכות תשובה ח, א) כותב: ״הטובה הצפונה לצדיקים היא חיי העולם הבא, והיא החיים שאין מוות עמהן״.

ראו הנשמה והאר״י וקבלת צפת.