האם מותר לעלות להר הבית?

הקדושה קיימת

הרמב״ם (הלכות בית הבחירה ו, טז) פוסק: ״קדושת המקדש וירושלים מפני השכינה, ושכינה אינה בטלה״. ובהלכות (ז, א): ״מצוות עשה ליראה מן המקדש, שנאמר ׳ומקדשי תיראו׳״. כלומר: גם היום, אחרי החורבן, המקום קדוש.

דרגות הטומאה

הרמב״ם (הלכות ביאת מקדש ג) מסביר: הר הבית כולו אסור לזבים, נדות ויולדות, אבל טמא מת מותר להיכנס להר הבית עצמו. מקום העזרות וה״חיל״ – אסורים לטמא מת. בזמן הזה כולנו טמאי מת, ואין לנו אפר פרה אדומה לטהר. השאלה היא איפה בדיוק היו גבולות המקומות.

האוסרים

הרבנות הראשית לישראל, גדולי הפוסקים בדורות האחרונים – אשכנזים וספרדים – ורוב רבני הדור, אסרו לעלות להר הבית. הטעמים: הספק בגבולות המדויקים של העזרה ושל הר הבית, החשש לכרת, והחשש שאנשים לא יקפידו בדיני הטבילה. בשערי ההר מוצב שלט מטעם הרבנות שאוסר את הכניסה.

המתירים

רבנים אחרים התירו – ויש שאף עודדו – לעלות למקומות בהר הבית שלדעתם בוודאי אינם בתחום העזרות, אחרי טבילה במקווה, בלי נעלי עור, ובהדרכה צמודה. הם רואים בכך חיזוק של הקשר למקום המקדש.

הכותל

הכותל המערבי הוא חלק מחומת הר הבית החיצונית, ומותר להתפלל בו לכל הדעות. זה המקום המקובל לתפילה ולהתקרבות, ושם נוהגים רבים לכוון כנגד מקום קודש הקודשים.

לא להכריע לבד

שאלה כזו, שנוגעת באיסור כרת מצד אחד ובקשר למקום המקדש מצד שני, אינה שאלה להכרעה אישית על פי מאמר באינטרנט. מי ששוקל לעלות – ישאל את רבו, וילמד את הדינים לעומק לפני כל צעד.

ראו ביאת המשיח ובין המצרים. בשאלה מעשית – יש לשאול רב.