ביאת המשיח – מה מאמינים ומה יקרה בימות המשיח?

העיקר: לחכות בכל יום

הרמב״ם מונה את ביאת המשיח כעיקר השנים עשר, ובנוסח ״אני מאמין״ נאמר: ״ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא״. בתפילת שמונה עשרה מבקשים שלוש פעמים ביום ״את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח״.

הרמב״ם (מלכים יא, א) מוסיף שמי שאינו מאמין בו או אינו מחכה לביאתו – כופר לא רק בנביאים אלא בתורה ובמשה רבנו, שהרי התורה העידה עליו (דברים ל, ג–ה), וגם נבואת בלעם (״דרך כוכב מיעקב״) מדברת עליו.

מה יעשה המשיח – ואיך מזהים אותו

לפי הרמב״ם (מלכים יא, א–ד):

• יחזיר את מלכות בית דוד ליושנה, לממשלה הראשונה.
• יבנה את בית המקדש ויקבץ את נדחי ישראל.
• יחזרו בימיו כל המשפטים – קרבנות, שמיטות ויובלות – ככתוב בתורה.
• אינו צריך לעשות אותות ומופתים: רבי עקיבא חשב שבן כוזיבא הוא המשיח, ולא ביקשו ממנו אות (יא, ג).
• מלך מבית דוד, הוגה בתורה ועוסק במצוות, שיכוף את ישראל ללכת בדרך התורה וילחם מלחמות ה׳ – ״הרי זה בחזקת שהוא משיח״; ואם הצליח, בנה מקדש וקיבץ נדחי ישראל – ״הרי זה משיח בודאי״ (יא, ד).

האם העולם ישתנה? שתי גישות

הרמב״ם (מלכים יב, א–ב) כותב: ״אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם״, ו״עולם כמנהגו נוהג״. נבואת ישעיהו ״וגר זאב עם כבש״ היא לדעתו ״משל וחידה״ – שישראל ישבו לבטח עם אומות שהיו כזאבים. הוא מביא את דברי שמואל: ״אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד״ (ברכות לד ע״ב; סנהדרין צט ע״א).

מנגד, מדרשים רבים ומפרשים רבים הבינו את נבואות הגאולה כשינוי ממשי בטבע העולם. הרמב״ם עצמו מסיים שפרטי הדברים לא יידעו עד שיהיו, ושאין לעשות מהם עיקר, ״לפי שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה״ (יב, ב).

לא לחשב קיצים

הגמרא בסנהדרין (צז ע״ב) אומרת בחריפות: ״תיפח עצמן של מחשבי קיצין״ – שכשמגיע הקץ שחישבו ולא בא, אומרים שוב אינו בא; ״אלא חכה לו״. ובדף צח ע״א: ״בעתה אחישנה״ (ישעיהו ס, כב) – ״זכו – אחישנה, לא זכו – בעתה״. ומסופר שרבי יהושע בן לוי שאל את המשיח מתי יבוא, וענה ״היום״ – כלומר, ״היום אם בקלו תשמעו״ (תהלים צה, ז).

ולמה מחכים? הרמב״ם (מלכים יב, ד) מסביר שהחכמים והנביאים לא התאוו לימות המשיח כדי לשלוט בעולם או לאכול ולשמוח, אלא כדי שיהיו פנויים לתורה וחכמתה בלי נוגש ומבטל.

טעויות נפוצות

• לחשוב שהמשיח חייב לעשות ניסים כדי שיכירו בו. הרמב״ם כותב שאינו צריך אותות ומופתים.
• לקבוע תאריכים לביאת המשיח. חכמים הזהירו מכך בחריפות.
• לחשוב שיש דעה אחת על אופי ימות המשיח. הרמב״ם עצמו כותב שהפרטים לא יידעו עד שיהיו.