מה אומר החתן כשהוא מקדש?

הנוסח

השולחן ערוך (אה״ע כז, א) כותב: ״בכסף כיצד? נותן לה בפני שנים פרוטה או שוה פרוטה ואומר לה: הרי את מקודשת לי בזה״. הרמ״א שם מוסיף: ״וי״א שיאמר לה כדת משה וישראל, וכן נוהגין לכתחילה, וכן נוהגין לקדש בטבעת״. מכאן הנוסח המקובל: ״הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל״.

מה חשוב בשעת האמירה

החתן צריך לומר את המילים בעצמו, מתוך כוונה לקדש, ולתת את הטבעת לכלה כשהיא מסכימה – ״אין האשה מתקדשת אלא לרצונה״ (אה״ע מב, א). נוהגים לשים את הטבעת על האצבע המורה של יד ימין של הכלה. שני עדים כשרים צריכים לראות את הנתינה ולשמוע את הדיבור (אה״ע מב, ב). לכן המסדר קידושין בדרך כלל אומר לחתן את המילים מילה במילה, והחתן חוזר אחריו.

לפני ואחרי

לפני הנתינה המסדר מברך ברכת האירוסין על כוס יין. אחרי הקידושין קוראים את הכתובה, ואחר כך מברכים שבע ברכות. הכלה אינה אומרת דבר בשעת הקידושין לפי המנהג המקובל, וקבלת הטבעת בשתיקה היא הסכמתה.

ומה אם החתן טעה במילים

אם החתן גמגם או החליף מילה, אבל הכוונה ברורה והעדים הבינו שהוא מקדש – הקידושין חלים, כי העיקר הוא המעשה והכוונה. לכן אין להילחץ מהנוסח. ובכל זאת נוהגים שהחתן מתרגל את המשפט מראש, ושהמסדר עומד לידו ומקריא לו. ברוב החתונות החתן אומר את המשפט בקול רם, כדי שגם הקהל ישמע וישמח.