האם וודקה, ויסקי ובירה כשרים לפסח?

שכר המדי – חמץ מן המשנה

המשנה (פסחים ג, א) מונה את ״שכר המדי״ – משקה שהיו מכינים משעורים – בין הדברים שעוברים עליהם בפסח, וקובעת: ״כל שהוא ממין דגן – הרי זה עובר בפסח״. השולחן ערוך (או״ח תמב, א) פוסק כך. בירה, ויסקי, ג׳ין מדגן ורוב ליקרי הדגן עשויים מתסיסה של שעורה, חיטה או שיפון במים – וזו בדיוק הגדרת החמץ.

ויסקי ובירה

לכן ויסקי ובירה רגילים הם חמץ גמור. אסור לשתות אותם בפסח, ואסור להשאיר אותם ברשותנו – אלא מוכרים אותם לגוי במכירת חמץ, ואחרי פסח קונים רק מחנות או ממפיץ שמכר את החמץ שלו כדין. יש בירות ״ללא גלוטן״ מדוחן או מאורז; הן אינן חמץ, אבל לאשכנזים הן קטניות, ובכל מקרה צריך הכשר לפסח.

וודקה ומשקאות אחרים

וודקה מיוצרת בחלק מהמקומות מדגן ובחלק מתפוחי אדמה, מענבים או מסוכר. אי אפשר לדעת מהבקבוק לבדו, ולכן צריך הכשר מפורש לפסח. כך גם ערק, ברנדי ויין: מקורם בענבים, אבל בתהליך הייצור יכולים להיות תוספים ושמרים, ושותים אותם בפסח רק עם הכשר לפסח.

בליל הסדר

ארבע הכוסות שותים מיין או ממיץ ענבים כשר לפסח. משקה חריף אינו מתאים לארבע כוסות.

אחרי פסח

ויסקי ובירה שהיו בידי יהודי בפסח ולא נמכרו – אסורים בהנאה גם אחרי החג, כדין ״חמץ שעבר עליו הפסח״. לכן אחרי פסח כדאי לקנות משקאות כאלה רק בחנויות שמכרו את החמץ שלהן, או לחכות כמה שבועות עד שהמלאי מתחלף.

בקבוק סגור בארון

גם בקבוק ויסקי סגור שעומד בארון הוא חמץ. אין די בהסתרתו – צריך לכלול אותו במכירת החמץ, ולסגור את הארון שבו הוא עומד.