מה זה ״הנרות הללו״ ו״מעוז צור״?

הנרות הללו

השולחן ערוך (או״ח תרעו, ד) כותב: ״אחר שהדליק אומר הנרות הללו אנו מדליקין על התשועות ועל הניסים ועל הנפלאות וכו׳״. הנוסח מבוסס על מסכת סופרים, ומטרתו לפרסם את הנס ולהזכיר את הדין: ״וכל שמונת ימי חנוכה הנרות הללו קודש הם, ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד״. יש נוהגים לומר אותו בזמן ההדלקה, אחרי הנר הראשון, ויש אחרי שגמרו להדליק את כולם.

מעוז צור

״מעוז צור ישועתי״ הוא פיוט שחובר בימי הביניים באשכנז; ראשי החרוזים יוצרים את השם ״מרדכי״, ככל הנראה שם המחבר. כל בית מספר על גלות אחרת וההצלה ממנה – מצרים, בבל, פרס (פורים) ויוון (חנוכה) – ובית אחרון שמתפלל לגאולה. נפוץ במיוחד במנהג אשכנז, ובקהילות רבות שרים אותו כל לילה אחרי ההדלקה.

ומה שרים בעדות המזרח

בקהילות ספרדיות ועדות המזרח נוהגים לומר אחרי ההדלקה את מזמור ״מזמור שיר חנוכת הבית לדוד״ (תהלים ל), ויש שאומרים גם ״יהי נועם״. כמה קהילות אימצו גם את ״מעוז צור״. אלו מנהגים, וכל משפחה תנהג כמנהגה.

חשוב לזכור

שירה אינה חלק מהמצווה, ואינה דוחה את זמן ההדלקה. מי שממהר – מדליק בזמן, אומר ״הנרות הללו״, ושר אחר כך. מי שהדליק בבית הכנסת או במקום ציבורי – נוהגים לומר שם את המזמורים בציבור.

על סדר ההדלקה ראו סדר הדלקת נרות חנוכה ומה מברכים בלילה הראשון.