תהילים פרק ל׳

תהילים פרק ל׳ עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)מִזְמוֹר שִׁיר־חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד:

   מצודת דוד:חנוכת הבית. המזמור הזה תקן לאמרו בעת חנוכת בית המקדש:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת. שֶׁיֹּאמְרוּהוּ הַלְוִיִּם בַּחֲנֻכַּת הַבַּיִת בִּימֵי שְׁלֹמֹה:

   אבן עזרא

   מזמור, חנוכת הבית יש אומרים: שצוה דוד שינגנו המשוררים זה המזמור בחנוכת הבית הראשון. ויש אומרים: בחנוכת הבית השני או השלישי, כי דמה ימי הגלות לימי החולי כאשר אפרש. והקרוב אלי: כי זה המזמור חברו בחנוכת ביתו בית ארזים, כי הכתוב לא הזכיר בית השם וכמוהו: עור ופסח לא יבוא אל הבית כאשר פירשתי במקומו, ואותו הזמן חלה דוד ויחי מחליו. ויאמר רבי משה: כי דוד התאבל כאשר אמר לו נתן כי הוא לא יבנה הבית לשם וכאשר אמר לו, כי שלמה בנו יבנה הבית אז התאזר שמחה תחת אבלו כי בנו כמוהו ולא יחרפהו האויב. ואמר: כי יגון הנפש נמשל לחולי הגון ויותר קשה, כדרך: רוח איש יכלכל מחלהו.

   רד"ק

   מזמור שיר חנכת הבית לדוד: חברו דוד שיאמרוהו בחנכת בית המקדש. ואף על פי אין בזה המזמור זכר הבית הזכיר בו סליחת פשעיו, שהיו חושבים איביו שלא תתקים לו המלוכה ולזרעו אחריו לעונש אותו עון. ואף על פי שנאמר לו על ידי נביא, כי בנו שימלוך אחריו הוא יבנה הבית, לא היו מאמינים שיוכל להיות כי בן שיולד לו מאותה האשה יהיה מלך ויבנה בית המקדש ליי' שיהיה מקום סליחה וכפרה. וכשמרד אדניה בסוף ימיו ורצה למלוך מעצמו בלא רשות היו סבורים שלא יהיה שלמה מלך. וכיון שהמלך וראו כי הצליח הדבר, כי הקושרים עם אדניה לא עמדו במרדם וברחו איש לאהליו, הכירו כל ישראל כי מיי' היא מלכות שלמה. וכיון שרצה האל כי בן שנולד לו מאותה האשה יהיה מלך על כל ישראל ידעו באמת כי נמחל לדוד אותו עון מחילה גמורה ושלמה. והראה לשלמה צורת הבית לעיני כל ישראל והתנדב הוא לבנין הבית והתנדבו בו בני ישראל לפניו. לפיכך חבר מזמור שיר חנכת הבית על זה הדרך שהזכיר בו סליחת חטאיו שהיא רפואת נפשו, כי בזה הענין נודעה הסליחה לכל אדם.

   מלבי"ם

   שיר חנוכת הבית, המזמור כולו יוסד לתת הודאה בחלותו ויחי מחליו, ולא נמצא בו שום ענין מחנוכת הבית? ומבואר שהבית המוזכר פה הוא הבית המשלי, הוא הגוף שהוא מעון לנפש ובית להאדם הפנימי השוכן ודר בקרבו, כי הנפש הוא האדם באמת, והגוף החמרי הוא רק בית חומר לשבתה כל ימי היותה במצודה, (כמ"ש אף כי שוכני בתי חומר, ביום שיזועו שומרי הבית), ועת חלה אז רופפו עמודי הבית ומכונותיו, ואחר שנתרפא נבנה הבית על תילו וישב לימי עלומיו, לכן ציין שם השיר בשם חנוכת הבית לדוד, ר"ל בית דוד העצמי, מעון נפשו שנתחנך בהרפאותו:

   מצודת ציון

   חנוכת. התחלת הדבר שעתיד לעמוד בה קרוי חנוך בלשון המקרא:

2. (ב)אֲרוֹמִמְךָ יְהוָה כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא־שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי:

   מצודת דוד:דליתני. רוממתני במה ששלמה בני הבא מבת שבע בנה המקדש כי בזה ידעו הכל אשר מחלת לי על עון דבת שבע: אויבי. האומרים עדיין העון הזה שמור בידי:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   אֲרוֹמִמְךָ ה׳ כִּי דִלִּיתָנִי. הִגְבַּהְתָּנִי:

   וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אוֹיְבַי לִי. כְּמוֹ עָלַי, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: אֵין לְדָוִד חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, וּכְשֶׁרָאוּ שֶׁבִּשְׁבִילוֹ נִפְתְּחוּ הַדְּלָתוֹת לָאָרוֹן, אָז יָדְעוּ שֶׁמָּחַל לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אוֹתוֹ עָוֹן, וְנֶהֶפְכוּ פְּנֵי שׂוֹנְאֵי דָוִד כְּשׁוּלֵי קְדֵרָה (שבת ל.):

   אבן עזרא

   ארוממך כנגד דליתני כפי מחשבתי שהוא מת

   וטעם ולא שמחת ככתוב במזמור: אשרי משכיל אל דל, כי דרך אחד לשניהם.

   רד"ק

   ארוממך יהוה כי דליתני שטבעתי בבור החטא ואתה העליתני ממנו.

   ולא שמחת איבי לי: שאם לא העליתני ולא סלחת לי היית משמח אותם בעבורי, ועתה לא שמחתם אלא העצבתם.

   מלבי"ם

   ארוממך, תחלה אמר בדרך כלל, שע"י חליו שמחו אויביו וחשבו שלא יחיה אחרי נפלו, (כמ"ש בסי' ל"ח ובסי' מ"א), ואתה דליתני מן החולי ולא שמחת אויבי לי:

   מצודת ציון

   דליתני. רוממתני כמו דלו עיני למרום (ישעיהו ל״ח:י״ד):

3. (ג)יְהוָה אֱלֹהָי שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ וַתִּרְפָּאֵנִי:

   מצודת דוד:שועתי. התפללתי על העון הזה: ותרפאני. הוא מחילת העון שהיא רפואת הנפש וכן נאמר ושב ורפא לו (ישעיהו ו׳:י׳):

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   וַתִּרְפָּאֵנִי. הִיא סְלִיחַת עָוֹן, כְּמוֹ ״וְשָׁב וְרָפָא לוֹ״ (ישעיהו ו:י):

   אבן עזרא

   ה' טעם שועתי אליך - לבדך ולא לרופא ותרפאני.

   רד"ק

   יהוה אלה ישועתי אליך שתסלח לי וכן עשית. וזהו

   ותרפאני: שרפאת אותי ממדוה הנפש. כי אף על פי שהענשתני בעולם הזה הכל הוא טוב בעיני כיון שרפאת נפשי שלא תרד לגיהנם.

   מלבי"ם

   ה' אלהי, יאמר, א. רפואתי לא היתה ע"י הטבע, רק שועתי אליך ואתה תרפאני, לא ע"י צרי ורופאים:

4. (ד)יְהוָה הֶעֱלִיתָ מִן־שְׁאוֹל נַפְשִׁי חִיִּיתַנִי מִיָּרְדִי־בוֹר:

   מצודת דוד:העלית. הצלתני מן המיתה ע״י מחילת העון: מירדי. מירידתי אל הבור כפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   מִיׇּרְדִי בוֹר. כְּמוֹ מִירִידָתִי לַבּוֹר, שֶׁלֹּא אֵרֵד לַגֵּיהִנֹּם:

   אבן עזרא

   ה' הטעם כמעט וירד אל הקבר ומצאנו מירדי בור שלם, כמו תחת רדפי טוב.

   רד"ק

   יהוה העלית מן שאול נפשי חייתני מיורדי בור: שאול ובור פרושם: גיהנם; והוא משפט הרשעים. מיורדי כתיב כמו: ונמשלתי עם י(ו)רדי בור (תהלים כה א; שם קמג ז); וקרי מירדי והוא מקור; ונמשך הקמ"ץ תחת היו"ד כמו (שם לח כא): תחת רדופי טוב. וחייתני רצונו לומר: הבדלתני מהם.

   מלבי"ם

   ה', (זאת שנית), סבת חליי היה ע"י העונות ותחלואי הנפש, שע"י שחלתה הנפש ונטתה למות מות נפשי ע"י עונותי עי"ז חלה גם הגוף, וע"י שהעלית מן שאול נפשי, שע"י כפרת עוני לא תרד נפשי הרוחנית לשאול ואבדון, עי"כ חייתני מירדי בור, עי"כ השגתי גם חיים הגופנים, כמ"ש לקמן ק"ג הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי:

5. (ה)זַמְּרוּ לַיהוָה חֲסִידָיו וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ:

   מצודת דוד:זמרו וגו׳. בראותכם גודל חסדי ה׳:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   זַמְּרוּ לַה׳ חֲסִידָיו. עַל מָה שֶׁעָשָׂה לִי, כִּי יְכוֹלִים אַתֶּם לַחֲסוֹת בּוֹ שֶׁיֵּיטִיב לָכֶם; וַאֲפִלּוּ אַתֶּם שְׁרוּיִים בְּצַעַר, אַל תִּירָאוּ:

   אבן עזרא

   זמרו בעבור היות דוד חסיד, ככתוב: ולא תתן חסידך חסדי דוד יבשר החסידים, שאם קרה להם כאשר קרהו, השם יצילם.

   רד"ק

   זמרו ליהוה חסידיו לכל החסידים ראוי לזמר ולהודות לאל על זה, כי יסלח לשבים אליו שלא יאבד החסיד בחטאו פעם אחת אפילו יהיה החטא גדול אלא ישוב לאל בלבב שלם ויקבלנו.

   והודו לזכר קדשו: כמו והודו לשמו, כי שמו הוא זכר קדשו כי זו נזכירהו; כי אמתת עצמו לא ידענו.

   מלבי"ם

   זמרו עפ"ז יאמר שחסידי ה' יזמרו לה' לספר שבחו מצד עצמו, וגם הודו (שההודאה הוא על הטובות שעשה שזה מיוחס) לזכר קדשו, שע"י הטובות זוכרים מעשי ה' ונותנים הודאה לשמו:

6. (ו)כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי וְלַבֹּקֶר רִנָּה:

   מצודת דוד:כי רגע. רק רגע חרה עלי באפו: חיים ברצונו. בעת נתרצה לי הבטיחני החיים בערב. רצה לומר כן דרכו מעולם כאשר יחטא האדם וילין עמו בערב בכי מהפורענות הבא ובשוב מדרכו יתרצה לו מיד לבוקר ישלח עזרתו לשמחו:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   כִּי רֶגַע. קָטָן בְּאַפּוֹ:

   חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ. וְחַיִּים אֲרֻכִּים יֵשׁ בְּהֵרָצוֹתוֹ וּבְהִפָּיְסוֹ (ברכות ז.):

   אבן עזרא

   כי טעם חיים ארוכים, כמו אנשי מדות גדולות ודרך משל אמר, כי הבכי ילין, או יחסר הפועל, כמו: אשר ילדה אותה.

   והטעם בערב ילין המלין בבכי, ולבקר ברינה כי חסרון הבית בכל המקרא הרבה, כמו: הנמצא בבית ה'.

   רד"ק

   כי רגע באפו חיים ברצונו כי אם יכעס על האדם רגע ומעט זמן יהיה כעסו; אבל רצונו: עם רצונו יהיה זמן רב וחיים ארוכים. וכן בשלש עשרה מדות הספורות עליו יתברך (שמות לד ו ז) כלם לטובה חוץ ממדה אחת והיא: פוקד עון אבות. והיא עד שלשה דורות או ארבעה; והחסד לאלפים מן הדורות. ועל כל זה יתחיב האדם להודות לשמו לפיכך אמר: זמרו ליי' חסידיו, כי מדת הטובה ממנו מרובה ממדת הפורענות (ספרא דבורה דחובא פרשה יב י; בבלי יומא עו א; סוטה יא א; סנהדרין ק ב; אבות דרבי נתן פרק ל).

   בערב ילין בכי ולבקר רנה: אם בערב ילין האדם בבכי לבקר יבשרנו ברנה. והמשיל עת הבכי והיגון לערב שהוא חשך, ועת הישועה והטובה לבקר שהוא אור ושמחה. וכן אמר דוד: האף שהראה לי על עוני והוא העונש שהענישני בעולם הזה היה בעיני כרגע ורצונו ובשורתו בסליחת העון חיים ארוכים שהם חיי העולם הבא.

   מלבי"ם

   כי רגע באפו, שזמן האף לא נמשך הרבה רק רגע, וזאת שנית שגם בעת האף חיים ברצונו, היה רצונו שאחיה, שלא היה האף כדי להמיתני רק כדי שע"י ימחול עונותי ע"י היסורים וישוב יחייני, עד שקצב את הזמן שרק בערב ילין בכי, ולבקר יבא רנה, שהיה זמנם רק מערב עד בקר:

7. (ז)וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי בַּל־אֶמּוֹט לְעוֹלָם:

   מצודת דוד:בשלוי. כשהייתי בשלוה אמרתי לעולם לא אנטה לפול:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי. בְּשַׁלְוָתִי הָיִיתִי חוֹשֵׁב לֹא אֶמּוֹט לְעוֹלָם, אֲבָל אֵין הַדָּבָר בִּרְשׁוּתִי כִּי אִם בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בִּרְצוֹנוֹ הֶעֱמִיד אֶת הֲרָרִי, אֶת גְּדֻלָּתִי, לִהְיוֹת עֹז, וְכֵיוָן שֶׁהִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנִּי, מִיָּד הָיִיתִי נִבְהָל:

   אבן עזרא

   ואני אמר ר' משה: זה טעם ויהי כי ישב המלך בביתו כאשר ענהו נתן כל אשר בלבבך עשה. וזה רחוק. והנכון: כאשר יקרה לבריא בגופו ובחזקתו שיחשוב שככה יהיה תמיד ולא יבוא לו חולי, שיחלש כחו.

   רד"ק

   ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם: כשהייתי שלו ושקט שלא משל בי יצר הרע הייתי חושב בעצמי שלא אמוט ולא אחטא לעולם; כי חשבתי שלא יהיה כח ביצר הרע להטותי מן הדרך הטובה, כי שכלי היה גובר על טבעי. והייתי מתפאר בזה בעצמי עד שהכרתי כי עזרתך עמדה לי. וכל זמן שהיה רצונך עמי העמדתה להררי עז, וזהו שאמר:

   מלבי"ם

   ואני, אני חשבתי שהחיים והבריאות הם טבעיים, עד שכל עוד שהגוף בריא הטבע נותנת שלא אחלה, וז"ש אני אמרתי בשלוי, ר"ל שכל עוד שאהיה שלו בגופי ולא ימצא בקרבי איזה הירוס ע"י ריב היסודות ומזגי הגוף ופרודם, בל אמוט לעולם, אבל עתה נודע לי שהחיים הם השגחיים תלוים בחפץ ה' ורצונו, כי רק ברצונך העמדת להררי עז, העז שעליו עמד ההר שלי (היינו חיי גופי) על מכונו היה רצונך, על רצונך עמד ההר הנשגב, ובעת כי הסתרת פניך הייתי נבהל, כי התחיל ההר להתמוטט, כי מטו יסודותיו ואשיותיו, עד שהחולי לא היתה ע"י עונש השגחיי פעליי, רק ע"י הסתרת פנים וסור ההשגחה:

8. (ח)יְהוָה בִּרְצוֹנְךָ הֶעֱמַדְתָּה לְהַרְרִי עֹז הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל:

   מצודת דוד:ה׳ ברצונך. עתה רואה אני אשר הכל ממך כשהיית מרוצה לי העמדתה להררי ולגדולתי להיות בה העוז וכאשר הסתרת פניך ממני בעבור העון הייתי נבהל וחרד מהצרות הבאות:

   עוד פירושים על פסוק ח: אבן עזרא, רד"ק

   אבן עזרא

   ה' עתה אדע כי כחי מאתך היה בבריאותי, כי עת שהסתרת פניך הייתי נבהל. אמר רבי משה: כי העמדת הטעם העמדתני להררי עז כמו למען יזמרך כבוד שהוא כבודי. ואחרים אמרו: כי יו"ד להררי סימן המדבר, והטעם לשום אותו כמו הר. ורבי יהודה הלוי אמר: כי להררי, כמו: הררי בשדה כי משקלי השמות משתנים.

   רד"ק

   יהוה ברצונך העמדתה להררי עז הסתרת פניך הייתי נבהל: להררי פרושו: לשכלי, שהיה הררי, העמדתה בעזרתך בעז שלא נכשלתי בהשגבי בו ולא היה כח ביד יצר הרע לקחתו מידי, כי במקום עז היה; אבל כשהסתרתה פניך רגע ממני הייתי נבהל ונכשלתי במחשבתי וגבר יצרי על שכלי. לפיכך התפלל דוד ואמר (תהלים יט יד): גם מזדים חשך עבדך אל ימשלו בי, כמו שפרשנו. ועז פרשנו אותו שם, והוא חסר בי"ת השמוש: בעז. ואפשר שהוא תאר בשקל לחם חם (שמואל א כא ז); מעז לתם (משלי י כט).

9. (ט)אֵלֶיךָ יְהוָה אֶקְרָא וְאֶל־אֲדֹנָי אֶתְחַנָּן:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   אֵלֶיךָ ה׳ אֶקְרָא וְגוֹ׳ וְאֶתְחַנָּן. תָּמִיד לֵאמֹר לְפָנֶיךָ: מַה בֶּצַע בְּדָמִי וְגוֹ׳, וְאַתָּה שָׁמַעְתָּ קוֹלִי וְהָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי:

   אבן עזרא

   אליך יספר כי לא מצא מה לעשות כי אם לקרוא ולהתחנן ולומר: מה תועלת במותי?! כי הדם הוא הנפש וכתוב: ושרט לנפש.

   רד"ק

   אליך יהוה אקרא ואל יהוה אתחנן: וכשגבר עלי החטא: מה עשיתי? קראתי אליך כי ידעתי כי אין לי רפואה בלתך. וידעתי כי הייתי חיב מיתה בגיהנם והתחננתי אליך ואמרתי:

   מלבי"ם

   אליך ה' אקרא, תפלתי היא רק אליך לא לאחר, וגם אל ה' אתחנן, התפלה היתה בעבור ה' וכבוד שמו, ר"ל שלא התפללתי על החיים בעבורי, רק כדי שאוכל להודות לך ולעבדך, וזה היה אצלי התכלית שהתאויתי לחיות, כי כן היה נוסח תפלתי מה בצע בדמי, הנה בחיי יש לך בצע ותועלת ממני במה שאני מודה ומשבח לך, אבל בדמי, דהיינו בשתיקתי והפסק תנועתי, מה בצע יהיה לך, וכן מה בצע יהיה לך ברדתי אל שחת, כי א. כ"ז שאני חי אני נותן הודאה על טובותיך אבל היודך עפר, ב. כ"ז שאני חי אודיע האמתיות מכבוד ה' והשגחתו ונפלאותיו, אבל במותי היגיד אמתך, ולכן שמע ה' וחנני להקימני מחליי וה' היה עוזר לי שאוכל להודות לך:

10. (י)מַה־בֶּצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל־שָׁחַת הֲיוֹדְךָ עָפָר הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ:

    מצודת דוד:מה בצע. מה תועלת כשישפך דמי: היודך עפר. כשאדם שב להיות עפר וכי יודך אז וכי יגיד אמיתך הלא טוב להחיותו ושב ורפא לו ואז יודה לך:

    עוד פירושים על פסוק י: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    אבן עזרא

    היודך עפר ככתוב: וישוב העפר אל הארץ.

    רד"ק

    מה בצע בדמי ברדתי אל שחת היודך עפר היגיד אמתך: בדמי הוא נפשי כי הדם הוא הנפש, והנפש היא החיים הטבעיים. ובעבור כי הנפש המשכלת הנצחית שראה בה קראה בשמה ואמר: מה בצע בחיי אם ארד אל שחת? אם סופי לגהנם וארד במותי שמה למה לי חיים ולמה הבאתני בעולם אם לא לקנות העולם הבא! כי החטאים במותם לא ישאר אחריהם דבר חי, אלא הכל ירד לעפר כמו שאמר (קהלת יב ז): וישב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. והעפר לא יודך ולא יגיד אמתך, אלא הרוח שתשוב אל האלהים אשר נתנה. ואם לא זכתה בחיים לא תשוב אל האלהים. ואם תלח לי אודך בחיים ובמות. וכן פרשתי (שמואל ב יב יג): גם יי' העביר חטאתך לא תמות: מיתת הנפש. ויש מפרשים לא תמות: מיתת הגוף; וכן מה בצע בדמי.

    מצודת ציון

    מה בצע. מה תועלת וחמדה כמו ומה בצע (מלאכי ג׳):

11. (יא)שְׁמַע־יְהוָה וְחָנֵּנִי יְהוָה הֱיֵה־עֹזֵר לִי:

    עוד פירושים על פסוק יא: רד"ק

    רד"ק

    שמע יהוה וחנני יהוה היה עזר לי: קראתי אליך ואמרתי: שמע יי' וחנני; ואם מטה רגלי היה עזר לי והקימני וסלח לי

12. (יב)הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה:

    מצודת דוד:הפכת. הלא רבות פעמים הפכת מספדי למחול והשק אשר שמתי על מתני בעבור האבל והצער הלא התרת אותו מעלי ואזרתני בשמחה לזה גם עתה חנני:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    פִּתַּחְתָּ. אֵלַאקְ״שׁ בְּלַעַ״ז, כְּמוֹ (בראשית כד:לב) ״וַיְפַתַּח אֶת הַגְּמַלִּים״, וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ כָּל הַמִּזְמוֹר עַל מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר וְהָמָן, בִּפְסִיקְתָּא זוּטָא (פסיקתא זוטרתא):

    וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי, אָמַר הָמָן. אֵלֶיךָ ה׳ אֶקְרָא, אָמְרָה אֶסְתֵּר וְכוּ׳ עַד הָיָה עוֹזֵר לִי. הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי, אָמַר מָרְדֳּכַי וְכָל יִשְׂרָאֵל:

    אבן עזרא

    הפכת שמח כי יחיה עד מלאת נשמתו לעבוד בוראו ולהכיר מעשיו, כי בעבור זה נברא.

    וטעם: פתחת שקי דרך משל המתאבל על נפשו.

    וטעם: ותאזרני לחיזוק.

    רד"ק

    הפכת מספדי למחול לי שהייתי מתאבל על נפשי אם תאבד, ואתה בשרתני ואמרת לי על יד נביאך: גם יי' העביר חטאתך לא תמות (שם) הנה הפכת מספדי למחול לי.

    פתחת שקי שאזרתי והתעניתי על חטאי פתחת אותו בבשורתך.

    ותאזרני שמחה: תחת השק.

    מלבי"ם

    הפכת, והנה ראיתי שגם אתה שמעת תפלתי בעבור תכלית זה, כי מה שהפכת מספדי למחול לי היה על הכונה למען יזמרך כבוד, ומצייר שכבר נתאספו כל העם להספידו כי חשבו שמת, ופתאום חזרה בו נשמה עד שהקבוץ שבאו להספידו ועמדו סביב מטתו התחילו לחול במחול ובמחולות, ולא זאת לבד כי גם פתחת שקי, שעד עתה היה לבוש שק מפני עונו ועתה הסיר את שקו כי ידע שנמחל לו העון, ותאזרני שמחה תחת השק, וכ"ז עשית למען יזמרך כבוד, כדי שהנפש שבי שנקראת בשם כבוד יוכל לזמרך, ולא ידום ויפסק ע"י המיתה מן נעים זמירות ישראל, וא"כ אחר שעקר התכלית שבעבורו החיית אותי, היה כדי שאזמר לך לכן גם אני אעשה כן וה' אלהי לעולם אודך:

    מצודת ציון

    למחול. מלשון מחולות ורקוד:

    פתחת. ענין התרת הקשר כמו פתחת למוסרי (לקמן קי״ו):

13. (יג)לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם יְהוָה אֱלֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ:

    מצודת דוד:למען יזמרך. ובעבור זה יזמר לך הנשמה ולא ישתוק מן הזמר ואודך לעולם:

    עוד פירושים על פסוק יג: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    אבן עזרא

    למען והטעם אני אודך – כל ימי למען יודך.

    ויזמרך כל אדם שיש לו כבוד. והטעם: נשמה חכמה ובעבור כי המשכילים מעטים.

    אמר: כבוד ולא כל כבוד.

    רד"ק

    למען יזמרך כבוד והוא הנפש כנגד מה שאמר: היודך עפר; אבל הכבוד יזמרך ויודך.

    ולא ידם זכר הכבוד שאין לו דממה והפסק לפיכך אמר:

    יהוה אלהי לעולם אודך: כל ימי חיי אודך בעבור זה שסלחת לי. וידעתי כי כבודי ישאר אחרי ויזמרך כבוד לעולם ולא ידם. ובמדרש (שוחר טוב בקצת שנוים): מי שחשב לעשות טובה הקדוש ברוך הוא כותבה כאלו עשאה; תדע לך שכן הוא, שהרי דוד שחשב לבנות בית המקדש נכתב בשמו, שנאמר: מזמור שיר חנכת הבית לדוד.

    מצודת ציון

    כבוד. היא הנשמה שהיא כבוד הגוף: