האם נס פך השמן באמת היה?

מה מספרת הגמרא

הגמרא (שבת כא ע״ב) שואלת ״מאי חנוכה?״ ומביאה ברייתא: ״שכשנכנסו יוונים להיכל טימאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום – בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה״.

שני ניסים

בתפילת ״על הניסים״ מודים בעיקר על הניצחון: ״מסרת גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים״, ורק בסופה – ״והדליקו נרות בחצרות קדשך״. ספרי המקבים, שנכתבו בתקופת בית שני, מתארים את המלחמה ואת חנוכת המקדש, ואינם מזכירים את פך השמן. אין כאן סתירה: הספרים הללו הם תיאור היסטורי של המלחמה, והגמרא מוסרת את המסורת שעברה בבית המדרש – מה ראו חכמים כסיבה לתקן דווקא הדלקת נרות.

למה תיקנו נרות

הרמב״ם (הלכות מגילה וחנוכה פרק ג) מתאר את שני הדברים: הצלה מהיוונים, ומציאת פך שמן שדלק שמונה ימים, ״ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו... ימי שמחה והלל, ומדליקין בהן הנרות״. כלומר, הנרות הם זכר לנס השמן, וההלל וההודאה – על הכול.

אמונה ומסורת

שאלות כאלה מותר וטוב לשאול. התשובה היא שהמסורת שבתורה שבעל פה איננה תלויה במה שכתב היסטוריון אחד או אחר, ושחכמי הדור, שהיו עדים לאירועים או קרובים להם, קבעו את החג על הנס. מה שנמסר בגמרא בשם ברייתא – הוא עדות קדומה, שעליה נבנו כל דיני החג.

ראו המדריך לחנוכה, למה אוכלים סופגניות ושאלות באמונה.