מה מברכים בהדלקת נרות יום כיפור?

למה מדליקים

השולחן ערוך (או״ח תרי, א) מביא שבמקומות שונים נהגו אחרת – יש שהדליקו נר בליל יום כיפור ויש שלא – ושני המנהגים נועדו לאותה מטרה: לשמור על קדושת הלילה. היום נוהגים בכל הקהילות להדליק, כמו בערב שבת ויום טוב.

הברכה

בסעיף ב (תרי, ב): ״יש מי שאומר שמברך על הדלקת נר יום הכפורים״, והרמ״א מוסיף: ״וכן המנהג״. המשנה ברורה מבאר שבמקום שנוהגים להדליק – ההדלקה נעשית חובה משום שלום בית, כמו בשבת, ולכן מברכים ״להדליק נר של יום הכיפורים״. כשיום כיפור חל בשבת – כוללים את שניהם: ״להדליק נר של שבת ושל יום הכיפורים״.

שהחיינו

על יום כיפור אומרים ״שהחיינו״ כמו על כל מועד. הגברים אומרים אותו בבית הכנסת אחרי כל נדרי. נשים רבות נוהגות לברך ״שהחיינו״ מיד אחרי ברכת הנרות, וזו שבירכה כך – לא תחזור ותאמר אותו בבית הכנסת. יש שמעדיפות לשמוע את ״שהחיינו״ מן החזן; כל אחת כמנהג משפחתה.

לפני השקיעה

ההדלקה היא קבלת היום. לכן מדליקים אחרי הסעודה המפסקת, נועלים נעלי בד אם צריך, ורק אז מדליקים ומברכים – כי אחרי הברכה מקבלים עליהם את הצום. מי שעוד צריכה לשתות – תתנה לפני ההדלקה שאינה מקבלת את הצום בהדלקה.

נר נשמה

נוסף על נרות החג נוהגים להדליק נר נשמה לעילוי נשמת ההורים, ויש שמדליקים גם ״נר חיים״. על נר נשמה אין מברכים.