מי צריך לאכול ביום כיפור ואיך – אכילה בשיעורים?

פיקוח נפש

השולחן ערוך (או״ח תריח, א) כותב: ״חולה שצריך לאכול, אם יש שם רופא בקי... שאומר אם לא יאכילו אותו אפשר שיכבד עליו החולי ויסתכן – מאכילין אותו על פיו״. וגם אם החולה עצמו אומר שהוא צריך – שומעים לו. כאן אין להחמיר: מי שאסור לו לצום ומתענה – אינו מקיים מצווה.

השיעורים

האיסור החמור ביום כיפור, שחייבים עליו כרת, הוא אכילה ״ככותבת הגסה״, שהיא מעט פחות מכביצה, בתוך זמן קצר (תריב, א), או שתייה ״מלא לוגמיו״ (תריב, ט). לכן ״כשמאכילין את העוברות או את החולה – מאכילין אותם מעט מעט, כדי שלא יצטרף לשיעור״ (תריח, ז).

בפועל

בימינו נוהגים לפי פוסקי הדור: אוכלים כ־30 גרם (נפח של כקופסת גפרורים) ומחכים כתשע דקות בין אכילה לאכילה; שותים פחות ממלוא הלוגמא – כ־40 סמ״ק לאדם בינוני – ומחכים כמה דקות בין שתייה לשתייה. אם הרופא אומר שזה אינו מספיק – אוכלים ושותים כרגיל.

מעוברות ומניקות

מעוברות ומניקות צמות ביום כיפור. מי שיש לה סיבוך או מצב רפואי – תתייעץ מראש עם רופא ועם רב, ותכין את עצמה. תחושה של חולשה או צמא אינה סיבה לאכול; סימני סכנה – כן.

ברכות

חולה שאכל כשיעור – מברך ברכת המזון, ומוסיף ״יעלה ויבוא״ של יום הכיפורים (תריח, י). ראו תרופות ביום כיפור.