מה מברכים על ריבת אתרוג?

הפרי עיקר

השולחן ערוך (או״ח רד, יא) פוסק על ״חבושים... ושאר מיני פירות ועשבים שמרקחים בדבש״: ״הפירות והעשבים הם עיקר והדבש טפל, אפילו הם כתושים ביותר; הלכך מברך על חבושים בורא פרי העץ״. המשנה ברורה (רד) מסביר שהדבש או הסוכר רק מכשירים את הפרי לאכילה, ולכן אינם משנים את ברכתו.

אתרוג

האתרוג הוא פרי העץ. אוכלים אותו בדרך כלל מבושל בסוכר, ולכן ריבת אתרוג – בין חתיכות קטנות בסירופ ובין ״מרקחת״ עבה – ברכתה ״בורא פרי העץ״. ברכה אחרונה: ״בורא נפשות״, כי ״על העץ״ מברכים רק על חמשת פירות שבעת המינים – ענבים, תאנים, רימונים, זיתים ותמרים.

ריבה שנימוחה לגמרי

המשנה ברורה שם מסייג: ״דווקא שניכר מהותו ותארו, אבל אם נימוח לגמרי עד שנפסד צורתו העצמי – מברך לכתחילה שהכל״, ומפנה לדין הפרי המרוסק. לכן ריבה חלקה לגמרי, שאין בה סימן לפרי – נוהגים לברך ״שהכל״, ובדיעבד יצא גם ב״העץ״. יש מן הפוסקים שהקלו לברך ״העץ״ גם בריבה חלקה, כשדרך הפרי להיאכל כך.

ריבה על לחם או עוגה

כשמורחים ריבה על פרוסת לחם – הלחם עיקר וברכת ״המוציא״ פוטרת את הריבה. על עוגה או ביסקוויט – ״מזונות״ פוטרת. מברכים על הריבה רק כשאוכלים אותה לבדה, בכפית.

אחרי סוכות

רבים נוהגים להכין ריבה מן האתרוג שנטלו בו את המצווה, ויש שאוכלים ממנה בט״ו בשבט. על המנהג ראו את השאלה על אתרוג אחרי סוכות.