מה מברכים על לביבות תפוחי אדמה?

העיקר: תפוח האדמה

תפוח אדמה הוא ירק שגדל באדמה, וברכתו ״בורא פרי האדמה״. לביבות רגילות עשויות מתפוחי אדמה מגוררים, ביצה ומעט קמח או פירורי לחם כדי לחבר את התערובת. לפי השולחן ערוך (או״ח רח, ב), קמח שנותנים בתבשיל ״לדבקו ולהקפותו״ בלבד – בטל לתבשיל ואינו קובע את הברכה. לכן הברכה נקבעת לפי תפוח האדמה: ״בורא פרי האדמה״, ולאחריה ״בורא נפשות״.

כשהפרי נטחן

שאלה נוספת היא האם פרי שנמעך או נטחן שומר על ברכתו. השולחן ערוך (רב, ז) פוסק שתמרים שמיעכו אותם ועשו מהם עיסה – ״לא נשתנית ברכתן״, והרמ״א מביא שיש אומרים לברך על ריסוק כזה ״שהכל״. מכאן נחלקו הפוסקים בלביבות או בפירה שתפוח האדמה נטחן בהם עד שאינו ניכר: רבים מברכים ״האדמה״, כי כך דרך אכילתו של תפוח האדמה, ויש שמברכים ״שהכל״. בלביבות מגוררות, שהפיסות ניכרות, נוהגים לברך ״האדמה״.

כשיש הרבה קמח

לביבות שעיקרן בצק – ״לביבות קמח״, או שהקמח ניתן בהן בכמות שנותנת טעם ומשביעה, ולא רק לחיבור – מברכים עליהן ״בורא מיני מזונות״, כמו כל תבשיל של חמשת מיני דגן. ואם אוכלים מהן שיעור – ברכה אחרונה ״על המחיה״. בלביבות מקמח מצה או מפתיתי מצה יש דיונים נוספים.

בתוך הסעודה

לביבות שנאכלות בתוך סעודה עם לחם, כחלק מהארוחה – ברכת ״המוציא״ פוטרת אותן ואין מברכים עליהן. אם הן מוגשות כקינוח או כמנה לעצמה בלי קשר לסעודה – יש בזה פרטים.

ראו גם את מדריך ״מה מברכים״ ואת למה אוכלים סופגניות ולביבות בחנוכה במדור החגים.