מה זה תכריכים ולמה לבן?

רבן גמליאל

הגמרא (כתובות ח ע״ב) מספרת שבימים קדומים הוצאת המת הייתה קשה לקרוביו יותר ממיתתו, בגלל ההוצאות על בגדי קבורה יקרים, ״עד שהיו מניחים אותו ובורחין״. ״עד שבא רבן גמליאל ונהג קלות בעצמו, והוציאוהו בכלי פשתן, ונהגו כל העם אחריו להוציא בכלי פשתן״. מאז – כולם נקברים באותו לבוש פשוט.

לבן

השולחן ערוך (יו״ד שנב, ב) כותב: ״נהגו לקבור בבגדים לבנים״. הלבן מסמל טהרה וכפרה, כמו הקיטל ביום הכיפורים, וכמו בגדי הכהן הגדול בעבודת היום. האדם עומד לפני בוראו בפשטות ובטהרה.

המבנה

התכריכים כוללים בדרך כלל כיסוי ראש, כותונת, מכנסיים, ואבנט, ונתפרים ביד בלי קשרים. גבר נקבר עם טליתו, כשאחת הציציות פסולה או מוסתרת. את התכריכים מכינה ומלבישה ״חברה קדישא״ אחרי הטהרה.

המסר

בחיים אנשים נבדלים בלבושם ובמעמדם. במוות כולם שווים – ״כי עפר אתה ואל עפר תשוב״. ומה שנשאר מהאדם אינו הבגד, אלא מעשיו הטובים.

השוויון

המנהג של רבן גמליאל הפך לאחד מסמלי השוויון בהלכה. גם היום, חברות קדישא מקפידות שכל נפטר – עשיר או עני, מפורסם או פשוט – יקבל את אותם תכריכים ואת אותו טיפול מכובד. ההוצאה על הקבורה אינה נמדדת בכסף, אלא בכבוד שנותנים לנפטר ובצדקה שנותנים לעילוי נשמתו.