מה זה יזכור ומי אומר אותו?

המקור

השולחן ערוך (או״ח תרכא, ו) כותב: ״נהגו לידור צדקה ביום הכפורים בעד המתים״, והרמ״א מוסיף: ״ומזכירין נשמותיהם, דהמתים גם כן יש להם כפרה ביום הכיפורים״. וכן (או״ח רפד, ז) הרמ״א כותב ״ונהגו להזכיר אחר קריאת התורה נשמות המתים... כל מקום לפי מנהגו״.

הנוסח

״יזכור אלוקים את נשמת אבי מורי / אמי מורתי... בעבור שבלי נדר אתן צדקה בעדו / בעדה...״. אומרים גם על קרובים אחרים, על קדושי השואה ועל חללי צה״ל. אחר כך אומרים ״אל מלא רחמים״ ו״אב הרחמים״.

היוצאים

מנהג אשכנז שמי שהוריו בחיים יוצא מבית הכנסת בזמן יזכור – משום ״עין הרע״, ושלא ייראה כמי שאינו מזכיר. אבל בשנה הראשונה לפטירה, יש שנוהגים שלא לומר יזכור, ויש שאומרים – כל קהילה לפי מנהגה.

אצל הספרדים

הספרדים אינם נוהגים ב״יזכור״ ציבורי באותה צורה, אלא אומרים ״השכבה״ – תפילת ״מנוחה נכונה״ – על נפטרים לפי בקשת קרובים, במיוחד ביום הכיפורים ובימי שנה.

העיקר

יזכור אינה רק זיכרון – היא מעשה: צדקה, תפילה ולימוד לעילוי הנשמה. ״ברא מזכי אבא״ – הבן מזכה את אביו.