מה זה צידוק הדין?

משמעות השם

״צידוק הדין״ – הצדקת הדין. ברגע הקשה ביותר, ליד המיטה, האדם אומר שה׳ ״צדיק וישר״ ושכל מעשיו במשפט, אף שאינו מבין אותם. זה ביטוי של אמונה עמוקה: לא הכחשת הכאב, אלא קבלה של רצון ה׳ מתוכו. הפסוק הפותח לקוח משירת האזינו: ״הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט״.

הנוסח

הנוסח הוא פסוקים ומאמרים שנארגו יחד, כמעט כולם פותחים במילה ״צור״ או ״צדיק״, ומסתיימים בבקשה ״ובלע המוות לנצח… ומחה ה׳ אלוקים דמעה מעל כל פנים״. אחריו אומרים קדיש. על תינוק פחות משלושים יום אין אומרים צידוק הדין (קיצור שו״ע קצח, טז).

מתי אומרים

לפי קיצור שולחן ערוך (קצח, יד), אומרים צידוק הדין בבית הקברות, ״אחד מן האבלים מתחיל, ואם אין שם אבל – המופלא שבמקום מתחיל״. יש מקומות שאומרים לפני הקבורה ויש אחריה (קיצור שו״ע קצט, ט). בלילה אין אומרים צידוק הדין וקדיש בבית הקברות.

ימים שאין אומרים

בימים שאין אומרים בהם תחנון – ראש חודש, חודש ניסן, חנוכה ועוד – אין אומרים צידוק הדין (קיצור שו״ע קז, א), ובמקומו אומרים לרוב מזמור טז מתהילים (״מכתם לדוד״). השולחן ערוך (יו״ד תא, ו) דן בדין חול המועד ויום טוב שני.

בשעת יציאת הנשמה

השולחן ערוך (יו״ד שלט, ג) כותב שהעומדים ליד הנפטר אומרים צידוק הדין ״עם יציאת נשמה״, וכשמגיעים ל״דיין האמת״ – האבל קורע. ראו מדריך האבלות.