האם מותר להעביר קבר או להעלות עצמות לארץ ישראל?

הכלל: לא מפנים

השולחן ערוך (יו״ד שסג, א) פוסק: ״אין מפנין המת והעצמות, לא מקבר מכובד לקבר מכובד, ולא מקבר בזוי לקבר בזוי, ולא מבזוי למכובד, ואין צריך לומר ממכובד לבזוי״. פתיחת קבר היא פגיעה בכבוד המת ובמנוחתו.

היתרים

בהמשך אותו סעיף מובאים כמה היתרים: ״ובתוך שלו – אפילו ממכובד לבזוי מותר, שערב לאדם שיהא נח אצל אבותיו, וכן כדי לקברו בארץ ישראל – מותר״. עוד מותר לפנות אם קברו אותו מלכתחילה על מנת לפנותו, ואם הקבר אינו שמור – למשל שיש חשש שיחללו אותו או שייכנסו בו מים – ״מצווה לפנותו״.

נפטר בחוץ לארץ

בסעיף ב שם: ״אין מוליכין מת מעיר שיש בה קברות לעיר אחרת, אלא אם כן מחוצה לארץ לארץ״. הרמ״א מוסיף שמותר גם להוליך אותו למקום קבורת אבותיו, ושאם ציווה להוליכו למקום מסוים – שומעים לו. לכן משפחות רבות מביאות את יקיריהן מחו״ל לקבורה בארץ ישראל, והדבר נחשב לכבוד גדול לנפטר.

מנהג עפר ארץ ישראל

הרמ״א שם מביא מנהג לתת מעפר ארץ ישראל בקבר מי שנקבר בחוץ לארץ, ״ויש למנהג זה על מה שיסמוכו״.

למעשה

העלאת עצמות או העברת קבר דורשות תיאום עם רב, עם החברה קדישא ועם הרשויות. הפינוי נעשה בצניעות ובקדושה, ולפי ההלכה יש דינים של אבלות ביום הליקוט – יש לברר אותם מראש. העברת נפטר מחו״ל לפני הקבורה מחייבת גם היא תיאום, כי היא משפיעה על מועד הקבורה ועל תחילת השבעה.