שמעתי על פטירה של קרוב רק אחרי כמה ימים – האם יושבים שבעה?

שמועה קרובה

השולחן ערוך (יו״ד תב, א) פוסק: ״מי שבאה לו שמועה שמת לו קרוב – אם בתוך שלושים יום הגיעה השמועה, אפילו יום שלושים עצמו, הרי זו שמועה קרובה, וחייב לנהוג שבעה ימי אבלות מיום שהגיעה השמועה, וקורע ומונה שלושים יום״. כלומר, מי שהיה בחוץ לארץ, או לא ידע, ושמע אחרי כמה ימים – יושב שבעה שלמים מרגע ששמע.

שמועה רחוקה

אם השמועה הגיעה אחרי שלושים יום – ״שמועה רחוקה״ – נוהגים אבלות שעה אחת בלבד: חולצים נעליים ויושבים על הארץ זמן מה. על הורים – קורעים גם בשמועה רחוקה. השולחן ערוך (תב, ג) מוסיף שאין עושים סעודת הבראה על שמועה רחוקה. על הורים – ממשיכים את מנהגי י״ב החודש.

מי שנמצא במקום אחר

מי שנמצא בעיר אחרת או בחוץ לארץ ואינו יכול להגיע להלוויה – מתחיל את השבעה כשהוא שומע על הקבורה, ואם רוב המשפחה כבר יושבת – יש דין שהוא נגרר אחריהם, ומסיים עמם. יש בזה פרטים רבים, תלוי אם הוא בא אחר כך לבית האבלים ואם הוא ״גדול הבית״.

האם לספר

הפוסקים דנו אם לספר לקרוב רחוק או חולה על פטירה, כשהדבר יגרום לו צער רב. יש שכתבו שאין חובה לספר, ואפילו מוטב שלא לספר לחולה. ובכל מקרה, משום כבוד ההורים – נוהגים לספר לבנים.

מניין החודשים

מי ששמע באיחור – מונה את השבעה ואת השלושים מיום השמועה, אבל את שנים עשר החודש על הורים – מיום הפטירה. וכן את היארצייט. ראו יארצייט – איך מחשבים והשלושים. הרמב״ם מביא את הדין בהלכות אבל פרק ז, והקיצור בסימן רו.