השבעה מתחילה מיום הפטירה או מיום הקבורה?

מסתימת הגולל

השולחן ערוך (יו״ד שעה, א) פוסק: ״מאימתי חל האבילות? משנקבר ונגמר סתימת הקבר בעפר – מיד מתחיל האבלות״. לכן גם אם הפטירה הייתה יום או יומיים לפני, המניין מתחיל רק מהקבורה. הגמרא (מועד קטן כז ע״א) דנה במעבר מאנינות לאבלות.

מקצת היום ככולו

חז״ל אמרו ״מקצת היום ככולו״: יום הקבורה נחשב יום ראשון שלם, גם אם הקבורה הייתה בשעות אחר הצהריים. וביום השביעי – אחרי תפילת שחרית, כשהמנחמים יוצאים – האבלים קמים, והשבעה מסתיימת. כך שבפועל השבעה נמשכת כשישה ימים מלאים.

קבורה בלילה

אם הקבורה הייתה בלילה – אחרי צאת הכוכבים – היום הראשון הוא היום שלמחרת, כי הלילה הולך אחר היום שאחריו.

שבת וחג

שבת נכללת במניין השבעה, אף שאין בה אבלות בפרהסיא. חג שמגיע בתוך השבעה – מפסיק אותה, ויש בזה דינים מפורטים. ראו אבלות בשבת ובחג.

קבורה רחוקה

כשהמת נשלח לקבורה במקום רחוק – למשל מחוץ לארץ לארץ ישראל – השולחן ערוך (שעה, ב) מבחין: מי שנשאר במקום – מתחיל את האבלות מיד כשמחזירים פניהם מללוות את המת. מי שנוסע עם הארון – מתחיל מהקבורה. ויש בזה פרטים כשבני המשפחה מתפצלים.

ראו מה עושים בשבעה ודיני אונן. הרמב״ם מביא את הדינים בהלכות אבל פרק א, והקיצור בסימן רד.