האם מותר לאבל לאכול בשר בשבעה?

לפני הקבורה

מי שמת לו קרוב, ועדיין לא נקבר, נקרא ״אונן״. בזמן הזה הוא אינו אוכל בשר ואינו שותה יין, ופטור ממצוות מסוימות, כי כל עיסוקו בקבורת המת. ראו את דיני האנינות במדריך.

אחרי הקבורה

השולחן ערוך (יו״ד שעח, ח) פוסק: ״כיון שנקבר המת – מותר לאכול בשר ולשתות יין מעט בתוך הסעודה, כדי לשרות אכילה שבמעיו, אבל לא לרוות״. כלומר, בשבעה מותר לאכול בשר, ואפשר לשתות מעט יין עם האוכל, אבל לא לשתות לשכרה או להרבות.

סעודת הבראה

בסעיף ט שם: ״מקום שנהגו להברות בבשר ויין ומיני מטעמים – עושים, ומברין תחילה בביצים או בתבשיל של עדשים, זכר לאבילות, ואחר כך אוכלים כל צרכם״. הסעודה הראשונה אחרי הקבורה – ״סעודת הבראה״ – מביאים לאבל השכנים, והיא מתחילה במאכלים עגולים כמו ביצים ועדשים, שמסמלים את גלגל החיים.

מה ממעטים

האבל אינו משתתף בסעודות של שמחה ואינו עורך סעודות חגיגיות. האוכל בבית האבל צריך להיות פשוט ומספק – לא מסיבה. מנחמים שמביאים אוכל – טוב שיתאמו, כדי שלא יצטבר יותר מן הצורך.

בריאות האבל

לעיתים האבל אינו רוצה לאכול כלל. דווקא בגלל זה קבעו חז״ל את סעודת ההבראה – ש״מצוה על שכניו שיאכילוהו״ (שם, סעיף א). אוכל מזין, שתייה מספקת ומנוחה הם חלק מהשמירה על האבל, ואין בהם פגיעה בכבוד המת.

ראו גם מה מותר ומה אסור בשבעה.