האם מתאבלים על חמיו או חמותו?

הדין

השולחן ערוך (יו״ד שעד, ו) כותב: ״כל מי שמתאבל עליו – מתאבל עמו״, כלומר כשמת קרוב של קרוב, נוהגים מקצת אבלות בפני האבל. ״חוץ מאשתו – שאף על פי שמתאבל עליה, אינו מתאבל עמה אלא על אביה או על אמה, משום כבוד חמיו וחמותו״. כלומר, על חמיו וחמותו הבעל נוהג מקצת אבלות.

מה זה ״מקצת אבלות״

הפוסקים פירשו שהבעל אינו יושב שבעה ממש, אבל נמנע מדברים של שמחה בפני אשתו, אינו לובש בגדי שבת בימי חול, ואינו משתתף בשמחות בימי השבעה. יש שנוהגים שהבעל אינו מתגלח בימי השבעה. עיקר הדבר הוא ההתחשבות באשתו ובכבוד הוריה.

ולהפך

וכן אישה שמת חמיה או חמותה – נוהגת מקצת אבלות עם בעלה, באותה מידה. במקרים רבים הבן והכלה יושבים יחד בבית השבעה, והכלה משתתפת בקבלת המנחמים.

כבוד חמיו וחמותו

ההלכה רואה בחותן ובחותנת דמויות שיש לכבד, כמו שמצינו במשה רבנו שיצא לקראת יתרו חותנו ״וישתחו וישק לו״ (שמות יח, ז). ראו כבוד חמיו וחמותו.

בפועל

כל משפחה וכל מקרה – לפי הנסיבות. אם הבעל צריך לנסוע או לעבוד – אין עליו איסור. אם האישה מבקשת שלא יחמיר – גם זה שיקול. ובכל ספק – לשאול רב.

ראו מה עושים בשבעה ודברים שאבל נמנע מהם. הקיצור (רג) מביא את הדין.