ביכורים – מה עשו בזמן המקדש, ומה נשאר מזה היום?

המצווה בתורה

״ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה׳ אלהיך״ (שמות כג, יט). ובפרשת כי תבוא: ״ולקחת מראשית כל פרי האדמה... ושמת בטנא, והלכת אל המקום אשר יבחר ה׳״ (דברים כו, ב). החקלאי אומר ״הגדתי היום לה׳ אלהיך כי באתי אל הארץ״, ומספר בקצרה את סיפור עם ישראל – מ״ארמי אובד אבי״ ועד ״ויתן לנו את הארץ הזאת״ (דברים כו, ה–י).

מביאים רק משבעת המינים, ורק מן המובחר: ״לא מתמרים שבהרים ולא מפירות שבעמקים״, ואין מביאים לפני עצרת (משנה ביכורים א, ג; רמב״ם ביכורים ב, ב). מי שאין לו קרקע משלו – כגון אריס או חוכר – אינו מביא, שנאמר ״אדמתך״ (משנה א, ב).

איך זה נראה: מן השדה עד העזרה

״יורד אדם בתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה, אשכול שבכר, רמון שבכר, קושרו בגמי ואומר הרי אלו בכורים״ (משנה ביכורים ג, א). אנשי כל אזור התכנסו בעיר אחת, ובבוקר קרא הממונה ״קומו ונעלה ציון אל בית ה׳ אלהינו״ (ג, ב). השור הלך לפניהם, קרניו מצופות זהב ועטרת זית בראשו, והחליל מכה לפניהם (ג, ג).

בהר הבית ״אפילו אגריפס המלך נוטל הסל על כתפו״, ובעזרה הלוויים שרו ״ארוממך ה׳ כי דליתני״ (ג, ד). בתחילה כל מי שידע לקרוא קרא בעצמו, ומי שלא ידע – הקריאו אותו. כשראו שמי שאינו יודע מתבייש ונמנע מלהביא, תיקנו שיקריאו את כולם (רמב״ם ביכורים ג, יא).

ומה היום?

הרמב״ם (ביכורים ב, א) כותב שהביכורים ״אינם נוהגים אלא בפני הבית ובארץ ישראל בלבד״. לכן היום אין מפרישים ביכורים. ובכל זאת, המצווה חיה בכמה מקומות: פרשת ״ארמי אובד אבי״ היא לב מגיד ההגדה בליל הסדר; חג השבועות נקרא בתורה ״יום הביכורים״; ובמקומות רבים בארץ נהגו בשבועות טקסי ״הבאת ביכורים״ כזכר למצווה.

הגר מביא וקורא, שהרי אברהם הוא ״אב המון גוים״ (רמב״ם ביכורים ד, ג) – פרט קטן שמראה שהמצווה עוסקת בהכרת טובה, לא ביחוס.

המסר של הביכורים מתאים גם לבית של היום: לפני שנהנים מן הראשית – מן הפרי הראשון, המשכורת הראשונה או הדירה הראשונה – לעצור ולהודות. זה גם הטעם שנוהגים לברך ״שהחיינו״ על פרי חדש, אף שאין זה מדין ביכורים.

טעויות נפוצות

• לחשוב שביכורים נוהגים היום – הם אינם נוהגים בלי בית המקדש.
• לבלבל בין ביכורים לבין ״בכור״ (בכור אדם או בהמה) – מצוות שונות.
• לחשוב שמביאים מכל פרי. רק משבעת המינים.