המילה "קֵץ" בתורה

המילה "קץ" בתורה פירושה סוף של תקופה, ובעיקר בצירוף "מקץ", כלומר בתום זמן מסוים; היא מופיעה לראשונה בסיפור קין והבל (בראשית ד, ג) ובסך הכול 10 פעמים בתורה.

"מקץ": בתום זמן

כמעט בכל ההופעות המילה באה בצורה "מקץ", ומציינת את סיומו של פרק זמן. כך בהופעה הראשונה:

«וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַה׳» (בראשית ד, ג)

וכך אצל נח, שפותח את חלון התבה "מקץ ארבעים יום", ואצל פרעה, שחולם "מקץ שנתים ימים".

קץ כל בשר

במקום אחד המילה מציינת סוף וכליה:

«וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל־בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי־מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת־הָאָרֶץ» (בראשית ו, יג)

יציאת מצרים

גם היציאה ממצרים מתוארת בלשון זו:

«וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל־צִבְאוֹת ה׳ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם» (שמות יב, מא)

מקץ שבע שנים

בספר דברים המילה קשורה למצוות השמיטה ולמועד שנת השמטה בחג הסכות:

«וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת» (דברים לא, י)

צורות ומילים מאותה משפחה

בתורה המילה מופיעה בשתי צורות בלבד, "קץ" ו"מקץ". היא קרובה לפועל "קצץ" ולמילה "קיצון".

מבט מן הפסוקים

מן הפסוקים עולה שלכל תקופה יש סוף קבוע, ושהסוף הוא לעתים תחילתו של דבר חדש. מקץ ארבעים יום ניתנו הלוחות, ומקץ שבע שנים נעשית שמיטה.

מאת מערכת האתר.