בראשית ו, יג

קץ כל בשר. כל מקום שאתה מוצא זנות ועבודה זרה, אנדרלמוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים:

כי מלאה הארץ חמס. לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל:

את הארץ. כמו מן הארץ, ודומה לו (שמות ט כט) כצאתי את העיר, מן העיר, (מ"א טו כג) חלה את רגליו, מן רגליו דבר אחר את הארץ עם הארץ, שאף שלשה טפחים של עומק המחרשה נמוחו ונטשטשו:

וַאֲמַר יְיָ לְנֹחַ קִצָא דְכָל בִּסְרָא עַלַּת לִקֳדָמַי אֲרֵי אִתְמְלִיאַת אַרְעָא חֲטוֹפִין מִן קֳדָם עוֹבָדֵיהוֹן בִּישַׁיָּא וְהָא אֲנָא מְחַבֶּלְהוֹן עִם אַרְעָא

וַאֲמַר יְיָ לְנחַ סוֹפָא דְכָל בִּשְרָא מָטָא מִן קֳדָמַי אֲרוּם אִתְמְלִיאַת אַרְעָא חֲטוּפִין מִן עוֹבְדֵיהוֹן בִּישַׁיָא וְהָא אֲנָא מְחַבֵּלְהוֹן עִם אַרְעָא

חמס הוא הגזל והעושק ונתן לנח הטעם בחמס ולא הזכיר השחתת הדרך כי החמס הוא החטא הידוע והמפורסם ורבותינו אמרו (סנהדרין קח) שעליו נתחתם גזר דינם והטעם מפני שהוא מצוה מושכלת אין להם בה צורך לנביא מזהיר ועוד שהוא רע לשמים ולבריות והנה הודיע לנח החטא שעליו בא הקץ הגיע הצפירה:

והנני משחיתם את הארץ כמו מן הארץ וכן כצאתי את העיר (שמות ט כט) חלה את רגליו (מלכים א טו כג) דבר אחר את הארץ עם הארץ שאף שלשה טפחים של מחרישה נימוחו לשון רש"י (רש"י על בראשית ו׳:י״ג) מבראשית רבה (בראשית רבה ל״א:ז׳) ורבי אברהם אמר (אבן עזרא על בראשית ו׳:י״ג) שמלת "משחיתם" מושכת עצמה ואחרת עמה והנני משחיתם ומשחית את הארץ ועל דרך האמת הוא כמו את השמים ואת הארץ כי הארץ תהיה בהשחתה שבהשחתת הארץ ישחתו והנם נשחתים בעולם הבא כדרך ויתעצב אל לבו (בראשית ו׳:ו׳) ולזה רמזו בבראשית רבה (בראשית רבה ל״א:ז׳) לבן אדון שהיתה לו מניקה כל זמן שהיה סורח היתה מניקתו נרדית וכו':

ויאמר קץ כל בשר. הוא הגוף:

וטעם בא. הגיע קץ אידם:

את הארץ. מן הארץ וכן כצאתי את העיר. או עם כמו את יעקב איש וביתו. והנכון בעיני שמל' משחיתם מושכת עצמה ואחרת עמה וכן אלהים צבאות כסאך אלהים. והנה כן והנני משחיתם ומשחית את הארץ:

קץ כל בשר. שקצבתי להם זמן ק"כ שנה:

בא לפני. שקבעתי להם לתשובה:

כי מלאה הארץ חמס מפניהם. שכלם גוזלים זה את זה הבעלים גוזלים את האריס בכח והאריס גוזל את הבעלים במרמה באופן שהארץ נותנת כל פירותיה לגזלנים:

והנני משחיתם את הארץ. אשחיתם יחדיו עם הארץ שאשחית מזג הארץ והאויר בנטית גלגל חמה שהטה ממשוה היום מן המבול ואילך כמו שפיר' הוא ית' במענהו לאיוב ולכן נמעטו שני חיי המין האנושי תכף אחר המבול כי לא היו עוד המזגים והפירות על שלמותם הראשון. ולזה הותר למין האנושי אכילת בעלי חיים אחר המבול:

ויאמר אלהים 'לנח קץ כל בשר רמז לו לימי המבול שהם כמנין קץ מ"ם יום של מטר וק"ן של תגבורת:

כי מלאה הארץ חמס מפניהם בגימטריא גלוי עריות:

והנני ג' במסורה והנני משחיתם. והנני אומר לבנות בית בשילה. והנני מקוששת שנים עצים. אמר הקב"ה אני אמרתי לבנות שיהיה עולם בנוי וקלקלו מעשיהם. והנני משחיתם והנני מקוששת לומר לך שלא נשאר שום אילן עומד אלא כולם נתלשו:

משחיתם בגימטריא היא שלשה טפחים:

משחיתם את הארץ ר"ת מאה לומד לך שהשחית קומתן שהיתה גבוהה מאה אמה:

[ויאמר אלקים זו מדת הדין]

את הארץ עם כל בריות הארץ, דוגמא ״כי לי כל הארץ״.

והנה נשחתה. שלא היו עומדים על שורת הדין אלא כל הגדול מחבירו בלעו וחמסו וגזלו בתו אשתו וממונו וכל אשר לו ולא היו הולכים דרך ישר לבד נח לבדו כי לקחו כולם דרך גדוליהם:

ויאמר אלהים וגו׳ כי מלאה הארץ חמס וגו׳. ואם תאמר, בשלמא אם נפרש אמרו חמס כמו שאמרו מרבותינו (בראשית רבה פל״א) שהוא עבודה זרה וגלוי עריות וכו׳, יש טעם בדבר, אבל להאומר שהוא חמס ממש שהוא הגזל, למה נענשו הנגזלים כגוזלים? הגם שיש לומר שכלן היו גוזלים, כל אחד כפי שיש יכלתו ממשלל יכלת.

עם כל זה יתבאר הדבר על פי דבריהם (ויקרא רבה כג:ט) שאמרו וזה לשונם: במקום שאתה מוצא זנות וכו׳ והורגת טובים ורעים, עד כאן. ולפי הדברים יכון הכתוב לתרץ קשיתנו, שהגם שנחתם גזר דין על הגזל, עם כל זה כיון שבאותן עברות שנדונו עליהם היה זנות, נהרגו גם אותן שלא היו גוזלים. ואם תאמר ולמה לא מחלו זה לזה ולא יחתם דינם? ואולי כי ה׳ לא רצה לגלות סוד זה אלא לנח ולא לבני דורו, ונח אינו יכול לומר הדבר כי כל מה שאינו באמור הוא בבל תאמר (יומא ד:). וטעם כי הקדוש ברוך הוא היה יודע שלא יחושו על הדבר, או אפשר שידעו ולא חשו לו, וזה דוחק קצת כי למה לא יתקנו תקנה שאין בה חסרון דבר. והעקר הוא שהגם שימחלו לא יועילו, כיון שהיה בהם דין גזל וחיבים מיתה הם עליו, ואינו בדין מחילה בשום אפן. ולא יקשה לך מאמרם זכרונם לברכה שכתבנו למעלה למה שפרשנו שלא היה חיוב מיתה, אין כונתם זכרונם לברכה שלא היו עושים מהגזל זולת זה, אלא שהיו עושים כל אפני חמס וכשהיה מזדמן לידם מציאות שלא יכלו לגזול היה מרמים כסדר האמור, והיו מתקבצים אלפים מהם לגזול קפה של תורמוסים.

וטעם הודעת כל דבר זה לנח, הוא לצוותו לעשות תיבה לשמירת קיום המין.

ויש לתת לב מדוע העלים עין מעשות צדקה בבני דורו לבקש רחמים עליהם מלפני ה׳. ועוד תגדל הקשיא שראינו כי אבינו הגדול הוא אברהם למד ממנו, כאמרם זכרונם לברכה (בראשית רבה מט) שלא בקש רחמים על פחות מעשרה ממה שראה שנח לא בקש וכו׳, וקשה כי מי אמר לו שאם היה מבקש לא היה מתקבל?

אכן מדברי ה׳ אשר דבר לנח גלה דעתו לנח כי הדבר מחלט בעיני ה׳ להשחית ולא נתן מקום לנח להתפלל, כאמרו ״קץ כל בשר״ וגו׳ ״והנני משחיתם״ בהחלט, מה מקום לו להתפלל. מה שאין כן כשדבר דבריו לאברהם לא מצאנוהו שדבר כדברים האלה, אלא נתן לו מקום להתפלל, דכתיב (בראשית יח:כא): ״ארדה נא ואראה הכצעקתה״ וגו׳. והגם שאחר האמת גם שם עלתה להם הגזרה, אף על פי כן עשה ה׳ אשר זמם להראות לאברהם הנהגתו, וכמו שפרשנוהו במקומו, ואמר דברים שישמע מהם אברהם שיש לו רשות לבקש רחמים. וכן תמצא בדברו למשה בתוכחות על עון ישראל לא החליט הגזרה, ובזה מצא מקום להתפלל, וכמו שפרשנוהו במקומו (במדבר יד:יא), מה שאין כן נח סתם ה׳ תפלתו.

ועוד לו, כי לא מצא פתח כאברהם ומשה, שטעמם ונמוקם עמם, להיות שלא היה צד הכרח בדבר להודיעם השם, והרי זה מורה באצבע כי שואל מהם שיתפללו, מה שאין כן נח שאין מקום לומר למה הודיע השם, כי יש טעם בדבר שהוא להכין תבה וצרכה, ונוסף שהחליט הגזרה, לזה לא התפלל. ומהמעשה למד אברהם כיון שהשם לא נתן לו מקום להתפלל, אמור מעתה כי פחות מעשרה לא יספיקו.

קץ כל בשר בא לפני. יום המיתה נקרא קץ כל בשר בא לפני וקובל שאין לו זכרון בין כל הבעלי חיים, ואיש לא זכר אותו, כי מטעם זה המתין הקב״ה ז' ימי אבלו של מתושלח כי יראו חכמים ימותו אולי החי יתן אל לבו כי זה התכלית הנרצה מן האבל וההספד, כי הגוזל ועושה עושר ולא במשפט אילו היה זוכר יום המות כי בחצי ימיו יעזבנו לא היה גוזל משל אחרים אלא ודאי שחושב כי לעולם חוסן כמו שאמר (תהילים מט יב) קרבם בתימו לעולם וגו'. והנה אתי ביאור נפלא על כל המזמור המדבר מענין מאספי הממון וטעותם ויען כי לא באתי בחבור זה להאריך בדברים שאינן מענין הפרשה ע״כ לא אזכרנו פה אך פסוק זה לבד האומר קרבם בתימו לעולם משכנותם לדור ודור, תחלה אמר בתימו ואח״כ משכנותם, תחלה אמר לעולם ואח״כ לדור ודור. והנכון לומר בזה שהרשע הבונה לו בעה״ז בנין חזק ועליות מרווחים מאבני שיש ודאי קרבם, דהיינו מחשבתם שבתימו לעולם שהבית של אבנים יעמוד לעולם. וא״ת מה לו הנאה בזה שהבית יעמוד לעולם אחר שהוא לא ישכון וידור בו לעולם וכי לא ידע שסופו למות. ע״ז אמר משכנותם לדור ודור. שנותן ברכת שלום לעצמו אף אם הוא לא ידור בו מ״מ בניו ובני בניו לדור ודור ישכנו בו. וא״ח מה כשרון לבעליו אם בניו ישכנו והוא ישכון בקבר ע״ז אמר קראו בשמותם עלי אדמות. שהוא הולך בטעות גדול לומר כשבניו יקראו שמות בניהם ובנותיהם בשמם אז יקרא שם המת על נחלתו ולא יכרת ודומה לו כאילו הוא חי וענין היבום יוכיח. מצד טעות זה אפילו יום המיתה לא יחזירם למוטב לכך קץ כל בשר בא וקובל לפני כאמור.

ויש אומרים, קץ כל בשר זה מלאך המות המשחית ומנפש עד בשר יכלה ומקרב קצו והוא בא לפני ומבקש ליתן בידו אשר למות למות ואמר הקב״ה אם אתן רשות למשחית לא יבחין בין צדיק לרשע לפיכך והנני משחיתם אני בעצמי, וכדי שלא יהיה גם נח בכלל ההשחתה לפיכך עשה לך תיבת וגו' רמז לדבר קץ כל בשר סוף תיבות מן כל בשר עולה למספר ר״ל כמספר, מלאך סמאל, עם ח' אותיות שבשני תיבות אלו.

כי מלאה הארץ חמס. האדמה במה שאינה מספקת גידוליה להבריות שעליה כמש״כ.

מפניהם. שהמה חייבים בדבר:

והנני משחיתם את הארץ. דהאדמה עצמה נשתנה הרבה ע״י המבול כמו שמבואר להלן ג׳ י״ח והלאה. וגם טבע האדמה נשתנה כמו שיבואר להלן ח׳ כ״א וכ״ב:

ויאמר אלהים לנח. יספר כי כאשר גלה ה' לנח שרצונו לאבד את הכרם שנשחת כדי להציל את האשכול האחד שנמצא בו תירוש שהוא נח וביתו. כי ראה שא"א עוד לתקנם ולהחזירם למוטב אחר שנשחתו בשלשה חלקיהם, אומר כי עקר מה שבא לפני קץ כל בשר וכליון הכללי, הוא ע"י שמלאה הארץ חמס. כי במה שנשחתו מצד הדת הטבעי או מצד הדת האלהי ההשחתה נוגעת אל כל איש בפ"ע לא אל הכלל. אבל מה שמלאה הארץ חמס, שהוא ביטול הדת הנימוסי, שעל ידו יתקשר הקבוץ המדיני שיהיה כלל הקבוץ כגוף אחד עוזרים זל"ז ושומרים החוקים המוכרחים שיתקיים כללותם, זה השחתת הכלל, ומצד זה בא לפני קץ כל בשר להשחית את הכלל, והנני משחיתם את הארץ. שיתבאר לקמן שע"י המבול נשתנה טבע הארץ וכל יסודותיה, עד שמאז נחלש כח הגוף והחומר. ולכן נתקצרו השנים ולא עמדו עוד ענקים ורפאים אשר יתנו חתיתם בארץ החיים, עד שגם הארץ נשחתה עמהם ונשתנה טבעה וטבע האויר והמזונות מחוזק לחולשה, ור"ל הנני משחיתם ומשחית את הארץ:

כ אינו ר"ל שעל כל פנים תבא, אלא כשתבא עליהם גזירות מות אינו אלא מזה המין:

ל פירוש דרכה להרוג רעים וטובים, שהרי עד עכשיו לא הרגה רעים וטובים, (מהרש"ל):

מ וא"ת והרי לעיל פירש כל מקום שאתה מוצא זנות וכו', משמע דמשום זנות מתו, וי"ל דהא והא גרם, דאי לא היה אלא גזל לחוד לא היה נחתם אלא על רעים ולא על טובים, ואי לא היה אלא זנות לחוד לא היה נחתם כלל אפילו על הרעים, אבל השתא דהיו שניהם נחתם על הרעים ועל הטובים ומוכרח אתה לחלק כן, דאם לא כן הפסוקים סתרי אהדדי דבתחילה אמר כי השחית כל בשר את דרכו וגו', ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני, משמע בשביל זנות הביא המבול, ואחריו כתיב כי מלאה הארץ חמס, משמע דבשביל גזל הביא המבול, אע"כ צריך אתה לחלק כן, והשתא אתי שפיר הא דמפרש רש"י לעיל ותשחת הארץ לשון עכו"ם וג"ע, אע"ג דקרא לא מפרש אח"כ אלילים אלא גילוי עריות בלבד, כדכתיב כי השחית כל בשר את דרכו, דהיינו גילוי עריות כדפירש, אלא משום דאין עונש מיתה על עכו"ם ואינה הורגת טובים ורעים, ועוד י"ל משום שגזלו כל אחד את נשותיהם של חבריהם דהיינו שניהם גזל ועריות, לכך נחתם על שניהם, כתב מהרש"ל קשה למה לא אמר ג"כ גזל כמו שאמר עריות ועכו"ם, וי"ל דלעיל כתיב וירא אלהים, דמשמע העבירות שבין אדם למקום, אבל גזל הוא בין אדם לחבירו עכ"ל:

נ פירוש דג' טפחים בעומק נקרא ארץ ומכאן ואילך נקרא אדמה, וכאן כתיב את הארץ ומשום דלפירוש א' קשה למה לא כתיב מארץ, לכן פירש ד"א כו', רק דקשה למה לא נאמר עם, לכן צריך גם לפירוש ראשון, (מהרש"ל):