דברים ט, יא

וַהֲוָה מִסוֹף אַרְבְּעִין יְמָמִין וְאַרְבְּעִין לֵילָוָן יְהַב יְיָ לִי יָת תְּרֵין לוּחֵי אַבְנַיָא לוּחֵי קְיָמָא

וַהֲוָה מִסּוֹף אַרְבְּעִין יְמָמִין וְאַרְבְּעִין לֵילַוָן יְהַב יְיָ לִי יַת תְּרֵין לוּחֵי מַרְמִירָא לוּחֵי קְיָימָא

מקץ. סוף או תחלת ארבעים והנה הראיה כי ביום שנתנו הלוחות למשה נעשה העגל:

שני לוחות כנגד חתן וכלה וכנגד שני שושבינין וכנגד שמים וארץ וכנגד שתי תורות תורה שבכתב ותורה שבעל פה וכנגד שני עולמות העולם הזה והעולם הבא. ואמ"ר חנינא לוחת כתיב חסר ללמדך שהיו שתיהן שוות:

ויהי מקץ ארבעים יום וגו' נתן ה' אלי. מכאן למדו שביום שנתנו הלוחות בו ביום נעשה העגל, כי כשהזכיר למעלה ויתן ה' אלי לא פירש באיזה יום, על כן חזר ופירש כאן מקץ ארבעים יום. וזהו שאמר ישעיה ע"ה (ישעיהו י״ז:י״א) ביום נטעך תשגשגי, מלשון סיגים, והוא עון העגל, וכן תרגם יונתן באתר דאתקדשתון למהוי עם תמן קלקלתון עובדיכון.

ויהי מקץ ארבעים יום וארבעים לילה שכלו בעלות השחר של יום ששי בשבת י״ז בתמוז.

נתן ה׳ אלי וגו׳ לחות הברית. בשעה שנגמר הנתינה בסוף מ׳ יום אז נקראו לחות הברית. וזהו כפילות הכתובים ויתן ה׳ אלי וגו׳ ויהי מקץ וגו׳ נתן ה׳ אלי. אלא משום דבתחלת ארבעים בעוד לא נגמרה הנתינה לא נקראו כ״א לחות האבנים עד סוף מ׳ יום שנגמרת הנתינה נקראו לוחות הברית. והענין דידוע מאמרם ז״ל דבלוחות נכללו כל תורה שבכתב והלכות שבע״פ. וכ״ז שלא נגמר הלמוד עם משה ולא נתבאר המרומז בם למשה עוד לא נגמר הברית שהרי דבר אחד מעכב כדאיתא בבכורות ד״ל נכרי שבא לקבל ד״ת חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו. וה״נ כ״ז שלא נגמרו קבלות כל הלכות לא נגמר הברית. והנה אחר כל ההכנה רבה הלזו.

ויהי, ונגד מ"ש ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה מפרש ויהי מקץ ארבעים יום וכו' נתן ה' אלי, שלכן ישבתי ארבעים יום כי לא נתן אלי את הלוחות עד סוף הארבעים יום שנעשיתי בריה חדשה ע"י מ' יום האלה וזכיתי לקבל אותם: